לפעמים, כך אומרים, טוב מאוחר מאשר בכלל לא. זה הרושם הראשוני שעולה מהידיעה, לפיה מנכ"ל משרד החינוך הוציא חוזר מנכ"ל ובו המותר והאסור בבתי הספר ביחס למצלמות האבטחה. החוזר, כך פורסם, מפרט באילו חלקים של המוסד החינוכי יהיה ניתן להציבן ובאילו חלקים ייאסר על כך. החוזר מבהיר כי המצלמות עשויות לשמש אמצעי מסייע, בין היתר, להגברת המוגנות בבית הספר, לאיתור אירועי אלימות ובריונות, וכן לאיתור התנהגויות סיכון כגון עישון ושתיית אלכוהול.
הנטייה להשתמש במצלמות במרחב הציבורי, במקום בו עד לא מזמן עשו את העבודה, במקרה הטוב, זקיפים בשר ודם, תופסת תאוצה במקומות רבים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. התרחבות התופעה לבתי ספר רבים רק הצטרפה למעגל הזה.
לכאורה פריסת המצלמות היא תופעה שצריך לברך עליה והסדרה שלה ברמת מנכ"ל משרד החינוך רק צריכה לחזק את התחושה החיובית בקשר לכך. תומכיה יטענו כי היא מגבירה את הביטחון האישי של התלמידים בבית הספר במקומות המכוסים בעין המצלמות, מורידה את רמת הפשע והוונדליזם ואף מקלה על מציאת האשמים, מקום בו קורים דברים בניגוד לחוק למרות נוכחות המצלמות.
מנגד, אין חולק כי נוכחות מצלמות פוגעת בפרטיות של מי שמודע לקיומן בסביבה בה הוא נמצא ובמקומות בהן התיר חוזר המנכ"ל להציב מצלמות, התחושה הזו לא תתפוגג. היא גורמת לאותה תחושת חוסר נוחות שהיא אב ואם של אותה הרגשה שלילית שהזכות לפרטיות באה למנוע. באותם האזורים בבית הספר בהם פרוסות מצלמות רבות חשים התלמידים המצויים שם תחת מעקב, אינם מתפקדים באופן טבעי וחשים מאוימים על-ידי אותו ’אח גדול’ שצופה בהם. כאשר מדובר בקטינים הדבר אף פוגע באפשרות שלהם לפתח את אישיותם ולהגיע לכדי מימוש עצמי.
דרך הביניים המוצעת, בין הדעות המנוגדות, מציעה לבחון, תחילה, את נחיצותן של אותן מצלמות. השאלה שתיבדק הינה האם לא ניתן להגיע לתוצאה המבוקשת בדרך אחרת. חוזר המנכ"ל אינו יוצר תחושה שאכן נעשתה בדיקה כזו. החוזר אכן מציין כי יש לשקול בזהירות הצבת מצלמות, כי יש לעשות שימוש במצלמות במידה שאינה עולה על הנדרש וכי שימוש במצלמות הוא בגדר אמצעי אחרון, אף מנגד לא נערכה בדיקה אמיתית של הנושא, בדיקה אשר תצביע על אלטרנטיבות אחרות.
לאחר שנעבור את המשוכה של בדיקת נחיצות המצלמות נבדוק מה יהא המספר המינימאלי של המצלמות שיביאו אותנו לאותה מטרה נכספת, בצמוד לה ולא מעבר לכך, איך נכוון את זווית הצילום בדרך הפוגענית פחות ואיך לא נחשוף תלמידים במקומות שהם לכאורה ציבוריים יותר, כמו חצר בית הספר, בהתנהגויות שהם בעלי אופי ’פרטי’ יותר.
בנוסף לכך, כמו כל פגיעה בפרטיות יש לקבל את הסכמת המצולם לפעולת הצילום או לפחות ליידע אותו עליה, כדי שיכלכל את צעדיו בהתאם. כאשר מדובר בקטינים אין להסתפק בשילוט היוצר מעין הסכמה מכללה למצלמות. יהא זה נכון, במקרה של בתי הספר, לקיים דיאלוג עם נציגות של ההורים ולעבור את התהליך הזה תוך דו שיח מתמיד עימם כדי לקבל ממנה משוב.
התקנת מצלמות בשטח בתי-ספר רבים מצטרפת לתופעה הכללית בנושא. אלא שכאשר מגיעים למקום בו מי שגלוי למצלמה הינו קטין, הדברים מורכבים יותר. לקטין אין את הזכות המשפטית להסכים לפגיעה בפרטיותו בלי הסכמת הוריו. לכן כאן לא יהיה זה מספיק להתקין שלטים המיידעים על נוכחות המצלמות. יהא זה ראוי לנהל דיאלוג מול נציגות מוסמכת של הורי הילדים בבית-הספר, לשמוע את דעתו, להעביר את התוכנית תחת ביקורתו ולקבל, בסופו של דבר, את הסכמתו, כמי שמייצג את הורי כל תלמידי בית-הספר.
חשוב גם לזכור כי הפתרון של התקנת מצלמות טוב ונכון, מקום בו אי אפשר להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת. כך קשה יהיה להצדיק מצלמה הפועלת בהפסקה בחצר בית הספר, במקום נוכחות של מורה תורן במקום. מנגד, יהיה קל יותר להצדיק את פעילות אותה מצלמה בלילה, כאשר בית-הספר סגור וקיים חשש של פריצה לשטחו.
הוצאתו של חוזר מנכ"ל משרד החינוך היא חשובה. אך הוא מותיר רושם של מסמך חסר, שלא נעשה אחרי בדיקה ודיאלוג דרוש עם כל הנוגעים בדבר. כך לדוגמא, נקבע בחוזר כי אין חובה על התקנת שילוט המתריע על מצלמות לצורכי בטחון (ס’ 5.2.4 לחוזר), דבר המנוגד לחלוטין להנחיה כי במקומות כינוס של ילדים, כגון מוסדות חינוך ראוי לפרסם את הצבת המצלמה בדרכים נוספות מלבד השילוט ה"קלאסי" (ס’ 3.1.3.1 להנחיות רשם מאגרי מידע- שימוש במצלמות אבטחה ומעקב). ראוי היה שתעשה פעולה כזו אשר בעקבותיה יצא חוזר מתוקן, שייקח בחשבון את כל המרכיבים הרבים הקשורים להתקנת מצלמות בבתי הספר. אז באמת נוכל להרגיש, כי יש מי שדואג לפרטיות ילדינו.
לקריאת חוזר המנכ"ל המלא לחץ כאן.
לקריאת ידיעה בנושא חוזר המנכ"ל לחץ כאן.
