הפסד לפייסבוק. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הורה לאחרונה (14.12.2017) לרשת החברתית להחזיר את עמוד "סטטוסים מצייצים", שהורד על-ידה לפני כשלוש שנים. הנימוק המרכזי לכך היה, כי לא מדובר בהפרה יסודית של תנאי השימוש של פייסבוק, אלא הפרה הניתנת לפיצוי כספי. מכאן לא הייתה הצדקה, לדעת בית המשפט, לנקוט בצעד החריף של הורדת העמוד. בנוסף נקבע, כי כיוון שהמחלוקת בין הצדדים הייתה מסחרית, ולא בדבר פרסום תוכן פוגעני, הדין החל הוא הישראלי, על אף האמור בתנאי השימוש (הדין האירי).
הרשת החברתית "פייסבוק" ביססה בשנים האחרונות את אחיזתה במרחב האינטרנטי, לאור הפופולאריות הרבה לה היא זוכה בקרב אזרחי העולם, אשר הביאו אותה למצב בו היא הרשת החברתית המובילה, כאשר דרכה מופעלים לא פחות מ 1.86 מיליארד פרופילים. השפעות הפייסבוק באות לידי ביטוי במגוון רחב של תחומים – כלכלה, פוליטיקה, חברה, ספורט, תרבות ועוד. כפועל יוצא מכך, בשנת 2010 יצא לאור עמוד פייסבוק בשם "סטטוסים מצייצים". העמוד, אשר חרט על דגלו קידום שיח בנושאים חברתיים תוך ליקוט פוסטים עם פוטנציאל השפעה ופרסומם ברבים, רכש מעמד איתן ברשת פייסבוק תוך שהוא נהנה מ-700 אלף עוקבים, ואחוזי חשיפה השווים לרייטינג הצפייה של חדשות ערוץ 2.
מעת לעת, בשל ההשקעה הרבה בתפעול העמוד, קידמו מפעילי "סטטוסים מצייצים" מספר מועט של פרסומים בעמוד, תמורת תשלום. כתגובה לכך, ובטענה כי קידום הפרסומים מפר את תנאי השימוש של האתר אשר אוסרים פעולות שכאלה, חסמה פייסבוק את עמוד "סטטוסים מצייצים" – לצמיתות. זאת, ללא מתן זכות ערעור או לכל הפחות מתן זכות להשמיע אי אלו טענות מצד מפעילי העמוד.
בהתאם להשתלשלות האירועים האמורים, פנו מפעילי העמוד לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בדרישה למתן צו עשה – החזרת העמוד לפעילות ברשת הפייסבוק, ומכאן התובענה דנא.
בקצירת האומר, התובעים טענו כי פייסבוק פעלה כלפיהם בחוסר תום-לב ובדרך לא מקובלת. זאת, על-ידי חסימה אוטומטית של העמוד, ללא פירוט על נסיבות הסגירה וללא מתן זכות טיעון. מנגד, טענה פייסבוק כי הנתובעים עצמם מודים כי הפרו את תנאי השימוש של האתר, ולאור העובדה כי מדובר בהפרה יסודית – פייסבוק רשאית להפעיל את סנקציית החסימה. זאת בזמן שפייסבוק לא ציינה בתקופה המדוברת כי הפרה של תנאי זה מהווה הפרה יסודית.
השאלה העיקרית אליה נדרש בית-המשפט הייתה – האם פייסבוק פעלה כדין כאשר חסמה את העמוד "סטטוסים מצייצים", באופן חד-צדדי, מבלי לשלוח לתובעים הודעה מפורטת על כך ומבלי לתת לתובעים הזדמנות לתקן את הפרת החוזה הנטענת. לשם מענה על שאלה זו, ניתל השופט רחמים כהן, בפסק-דינו, את החוזה האחיד אשר נכרת בין פייסבוק לבין משתמשיו, על מנת לקבוע האם ההפרה המדוברת הנה בגדר 'הפרה יסודית', קביעה אשר תכשיר את המהלך החד-צדדי אשר ביצעה פייסבוק.
השופט כהן הפנה את תשומת-הלב לסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המדבר על הפרה יסודית, וקבע כי מטרת הסעיף הינה להבטיח כי נפגעי הפרה "לא יחמירו על קוצו של יוד ושלא יעשו מכל הפרה קלה ובלתי-משמעותית אמתלה לביטול חוזה, שחדל להיות לרוחם". כמו כן, הזכיר את חופש הביטוי, ואף את חופש הביטוי המסחרי, לו זכאים התובעים. עוד גרס בית-המשפט, כי ההפרה אינה חמורה דיו על-מנת שתצדיק את הגדרתה כ'הפרה יסודית', הגדרת ההפרה ככזו, תפגע בעיקרון שיש לחתור לקיום החוזה ולא לביטולו, לדעת כב' השופט.
זאת ועוד, בית-המשפט עמד על מאזן הנוחות בין הצדדים וקבע כי למול הנזק העצום אשר נגרם למפעל חייהם של התובעים – הנזק לפייסבוק הנו מינורי, וניתן לפצות עליו בכסף. בנוסף, ישנו פער עצום ביחסי הכוחות בין הנתבעת, אשר היא ענקית גלובלית בעלת משאבים בלתי-נדלים, לבין התובעים, אשר העמוד בבעלותם הנו זניח וחסר-משמעות באופן יחסי. מעבר לכך, הטעים ביהמ"ש כי לפייסבוק ישנו מנגנון לסינון תכנים פועניים\לא הולמים, תהליך השונה מחסימה מוחלטת, ולפיכך יכולה היא להשתמש במנגנון זה על-מנת לסנן תכנים ממומנים – דבר אשר יביא לפגיעה נחותה יותר.
לאור הטעמים לעיל, נקבע כי ההפרה שנעשתה על-ידי התובעים אינה בגדר 'הפרה יסודית', ומכאן שהחסימה האוטומטית מצד הנתבעים נעשתה בניגוד לחוק החוזים (תרופות), ועל הנתבעים היה לתת לתובעים זמן סביר על-מנת לתקן את מעשה ההפרה.
בהתאם לכך, החליט בית המשפט ליתן צו-עשה לפייסבוק להחזיר לתובעים את השליטה בדף הפייסבוק שלהם.
(תא (ת"א) 50870-05-15)
