בעת שכותבי ועורכי תוכנית סאטירית יוצרים את תוכנה, עליהם לדעת שאין היות התוכנית- סאטירית מספקת לקיום הגנת חופש הביטוי, ונדרש שהביטוי עצמו יעלה לכדי ביטוי סאטירי. כך קבע לאחרונה (03.03.2021) ביהמ"ש המחוזי בת"א יפו בפרשה שבין בנימין בני קצובר נ' שידורי קשת בע"מ, ראש מועצה אזורית שומרון ויו"ר ועד מתיישבי יו"ש לשעבר וחברת התוכן לשידורי טלוויזיה – "קשת".
הביטוי נשוא התביעה הינו פרסום תמונתו של קצובר במהלך מערכון של תכנית הסאטירה "ארץ נהדרת". במערכון שולבה דמותו של קצובר כשלצידה הכינוי 'סבא פוגרום', לצד קטעי ארכיון חדשותיים המכילים גילויי אלימות, ומערכון סאטירי בו מוצגים צעירים המבצעים פעולות אלו. בכך, הוצג המערער כאביהם הרוחני של נערים אלו, וכפועל יוצא של פעולותיהם. בגין זאת, נתבעו לפיצוי ללא הוכחת נזק 300 אלף שקלים, הסרת הפרסום והתנצלות פומבית. ביהמ"ש מצא כי היה בדברים משום לשון הרע, אך לא מצא לחייב את המשיבה במלוא סכום הפיצוי המבוקש.
בפסיקתה בחנה השופטת אביגיל כהן שני אדנים עיקריים. האחד האיזון הראוי בין הזכות לחופש ביטוי והזכות לשם טוב; השני – הגנת "אמת הפרסום". מהאיזון הנ"ל עולה, שכיוון ותמונת המערער הוצגה בבירור ולא על דרך של מוטיב פרודי וכיוון שניתן לקשר את דמותו של קצובר למעשים המתוארים, אין מהותו הסאטירית של המערכון פוטרת את המשיבה מאחריות לפרסום לשון הרע. שנית, נפסק כי הגנת "אמת הפרסום" אינה חלה בענייננו, הן עקב התשתית העובדתית הלוקה שסופקה מהמשיבה והן עקב ריחוק התובע מסוגיות ציבוריות בתקופת פרסום המערכון.
השופטת כהן נימקה החלטתה שלא לפסוק לטובת המערער את סכום הפיצויים המלא שביקש, בכך שלשופט הזכות להתחשב בעובדות המקרה ובאופי הצדדים בפסיקתו. בענייננו, כיוון ולא נראה שהייתה כוונה לפגוע, ולא הוכח נזק החוצה את גבול הפיצוי הסטטוטורי, אזי יש לפסוק לפיו – 50 אלף שקלים.
(ע"א 56035-02-20 קצובר נ' שידורי קשת בע"מ).
