עד כמה ניתן להרחיב את חוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח- 2008?, האם ניתן להוציא צו מכוח החוק גם להרחקה מאימוני הקבוצה האהודה? בשאלות אלו דן לאחרונה
(05/03/2013), בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת ערר על החלטת של בית משפט השלום, הנוגע לשורה של מקרי אלימות, בהם קטין בן 17.5 היה שותף לקריאות גזעניות ולחבלה במזיד ברכבו של יו"ר קבוצת בית"ר ירושלים.
בית משפט השלום הטיל מספר מגבלות על הקטין, אשר בין היתר כללו, הרחקה של הקטין ממגרש האימונים של בית"ר ירושלים ל-2 עונות, התייצבות של הקטין בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו בכל מחצית במהלך משחק כדורגל של הקבוצה. כמו כן, ניתן צו המורה לעורר להתרחק מיו"ר הקבוצה, למשך 6 חודשים, במרחק שיפחת מ-100 מטר. זאת בהתאם לחוק איסור אלימות בספורט.
הקטין טען, בין היתר, כי חוק אלימות בספורט אינו חל על האירוע, במיוחד כאשר מדובר בהרחקה מאימונים ולא ממשחקי הקבוצה. כמו כן, לגרסתו אין כל הצדקה להפעלת אמצעי חריף של איסור השתתפות במשחקי כדורגל, שהם בגדר זכות יסודית של האזרח. לחילופין טען שתקופת ההרחקה הינה ארוכה ובלתי מדתית.
מנגד טענה המדינה, כי החלטת בית משפט השלום הינה מאוזנת ומידתית. לדידה, מדובר באירועים אלימים חמורים וכדי למגר את התופעה, יש להשתמש בחוק איסור אלימות בפרשנות רחבה, אשר מטרתו העיקרית היא התמודדות עם מצבים מסוג זה.
בית המשפט הכריע בהתאם לסעיפים 17-18 לחוק איסור אלימות בספורט, בקובעו כי פירוש תכליתי של חוק איסור אלימות בספורט מביא למסקנה כי הוא חל גם על אימונים, זאת בניגוד לטענתו של הקטין.
השופט משה דרורי קבע כי: "פרשנות תכליתית, תביא למסקנה כי מטרת חוקי הספורט, בכלל, וחוק איסור אלימות בספורט, בפרט, נועדה לכך שחוקים אלה יחולו על הפעילות הספורטיבית, שתחילתה באימונים, הנועדים להכין את השחקנים לקראת המשחק". לבסוף, קיצר בית המשפט את זמן תחולתו של הצו, נוכח העובדה שהמדינה עדין לא הגישה כתב אישום נגד הקטין ונוכח העובדה שמדובר בקטין ללא כל עבר פלילי.
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
