בית המשפט המחוזי בירושלים נדרש לדון לאחרונה (13.05.2013), בערעור של משטרת ישראל על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים, בו ביקשה המשטרה להוציא צווי הרחקה נגד המשיבים –שלושה מאוהדי הקבוצה בית"ר ירושלים, זאת, בהתאם להוראות סעיפים 17 ו-18 לחוק איסור אלימות בספורט התשס"ח-2008.
לפי טענת העוררת, המשיבים בערר נסעו באחד ממשחקי הקבוצה לעיר סכנין, באוטובוס שאורגן על ידי אוהדי הקבוצה, כדי לצפות במשחק כדורגל שהתקיים בין קבוצת בית"ר ירושלים לקבוצת בני סכנין. על פי הטענה, במהלך הנסיעה באוטובוס השמיעו המשיבים, קריאות גזעניות חמורות. לטענת העוררת, בין היתר שרו המשיבים שיר בגנותו של שחקן הכדורגל סלים טועמה (שאינו משחק בקבוצת בני סכנין), ואשר כולל את האמירה: "אני שונא את כל הערבים". בנוסף, השמיעו המשיבים דברים בשבחו של רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, ובגנות בני משפחת רבין.
התבטאויות אלה לא יצאו אל מחוץ לתחומי האוטובוס בו נסעו האוהדים, וקיומן לא היה ידוע, אלמלא העובדה שבאותו אוטובוס נסע גם כתב סמוי מטעם ערוץ 10 אשר הקליט את הדברים ששודרו לאחר מכן בטלוויזיה.
הסוגיה העיקרית בה בית המשפט היה צריך להכריע במסגרת הערר הייתה- האם במקרה זה התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 17(1) לחוק איסור אלימות בספורט, לשם הוצאת צווי הרחקה או הגבלה נגד המשיבים.
בית המשפט סקר את תנאי סעיף 17(1) לחוק איסור אלימות בספורט, המונה 3 חלופות משנה להוצאת הצו, שהן- כאשר אדם התנהג באופן אלים תוך הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט, כאשר אדם שקיים לגביו חשד סביר שעבר עבירה הקשורה לספורט, וכאשר אדם לא ציית להוראות שוטר או סדרן לאירועי ספורט. לפי העוררת החלופה שהתקיימה במקרה זה הייתה החלופה השנייה, לפיה ישנו חשד שהתקיים לגבי המשיבים עבירה הקשורה לספורט.
בהתאם לטענה, בית המשפט סקר את הגדרתה של "עבירה הקשורה לספורט", כפי שמוצגת בחלופה אשר מעמיד סעיף 17(1), וקבע כי ההגדרה מתארת "עבירה פלילית", ובנוסף מגדירה כי לא כל עבירה פלילית יכולה להיחשב ל"עבירה הקשורה בספורט". העוררת טענה שהעבירה עליה המשיבים עברו הייתה לפי סעיף 15 לחוק איסור אלימות בספורט האוסר על "התבטאויות גזעניות במהלך אירוע ספורט".
בית המשפט קבע כי, בפני העוררת ניצב קושי והוא שסעיף 15 לחוק איסור אלימות בספורט קובע כי "התבטאות גזענית" תחשב כעבירה פלילית רק אם נעשתה "במהלך אירוע ספורט", אירוע ספורט מוגדר בחוק כאירוע אשר מתקיים ב"זירת פעילות הספורט", ובמקרה זה, ההתבטאויות נאמרו במהלך נסיעה באוטובוס אל אירוע הספורט, לכן אינן מגיעות לכדי העבירה הפלילית אותה מפרט סעיף 15 לחוק.
לבסוף קבע בית המשפט, כי לא עלה בידה של העוררת להוכיח שהמשיבים עברו עבירה פלילית לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, לכן במצב דברים זה, התנאים אותם מעמיד החוק אינם מתקיימים, משכך הסכים עם דעתו של בית המשפט קמא, והחליט לדחות את הערר.
עמ"י (ירושלים) 18288-05-13 מדינת ישראל נ’ מאור אלפסי ואח’
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
