"כיכר העיר" הוא הדימוי שמקובל להעניק לשיג ושיח שמתנהל בעולם הוירטואלי. הטוקבקיסטים (או בעברית- מפיצי התגוביות) נתפסים, במקרה הזה, לא כמו אלו העולים באותה כיכר על ארגז ונואמים נאום קצר, אלא דווקא אלו, שצועקים קריאת ביניים לאותו נאום ואחר-כך נעלמים בלי להשאיר עיקבות. השאלה אשר עולה, בהקשר לכך, הינה כיצד יגיע טוקבקיסט לאותו מעמד? יש לזה תשובה, אך מבלי שהדברים יראו כהמלצה, החפץ להביע את דעתו צריך, לדעתי, לעשות את הדברים בראש מורם ומבלי להסתתר מאחורי שמות בדויים, בצורה כזו או אחרת אך נגיע לכך בהמשך.
טשטוש העקבות הוא, לכן, הכלל הראשון להפצת טוקבק בעייתי. כמעט כל טוקבקיסט מתחיל כבר למד את ישומו: לא לשלוח את הטוקבק מהמחשב שלך. אפשר לשלוח מזה של החבר ליד, אך רצוי לטשטש את העקבות עוד יותר. חברה מגה גדולה עם הרבה שלוחות תהיה עדיפה. קפה אינטרנט לא באזור מגוריך, אולי עדיף עוד יותר.
ההסבר לכך פשוט. אומנם, בהעדר חקיקה שמסדירה את התחום, אתרי האינטרנט לא ימהרו לחשוף את הטוקבקיסט הסורר. יחד עם זאת, אל תוך וואקום זה נכנסים יותר ויותר בתי המשפט, ובדרך-כלל מגלים גמישות במתן צווים, המורים לאותם אתרים לספק את הנתונים, מהם אפשר להגיע אל המחשב ממנו נשלח הטוקבק. תלוי, כמובן, על איזה שופט "תיפול", אך הרף לגילוי זה יכול להיות נמוך. יהיו שופטים שיסתפקו באפשרות, שעל פניו יש סיכוי לבסס על הנאמר בטוקבק תביעה לפיצוי כספי בשל פגיעה בשם הטוב או בפרטיות. המחמירים ידרשו סיכוי גם להליך פלילי באותו עניין.
בשפה המקצועית קוראים לנתונים אלו, אשר מביאים אותך אל המחשב ממנו נשלח הטוקבק, נתוני ה- IP – Internet Protocol או בשפה פשוטה יותר, כתובת האינטרנט של המחשב ה"סורר".
לאחר שהטוקבקיסט ה"מקצועי" יטשטש את עקבותיו, עדיין תעסיק אותו השאלה, כיצד להבטיח שהטוקבק אותו כתב יעלה לאוויר וישאר שם, זמן רב ככל האפשר. השיטה הנפוצה היא לכתוב דברים, שעל פניהם נראים ונשמעים כמו הבעת דעה. המילה "לדעתי" יכולה לשחק תפקיד חשוב. זאת להבדיל מטוקבק שנראה מספק על פניו "עובדות", שכנגדן ניתן לטעון שהן פשוט לא נכונות ולכן משמיצות.
ברי, כי על הטוקבק להיות טהור מכל מילה העלולה להתפס כמשמיצה או גורמת למבוקר השפלה, לעג וקלס בעיני הציבור. למעשה על הטוקבקיסט לעמוד בתנאי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ולשמור כי דבריו וביקורתיו המופיעים בטוקבק אינם מהווים דברי לשון הרע. הווה אומר לא להשפיל את המטוקבק בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לא לבזות את המטוקבק בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לא לפגוע במטוקבק במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו ולא לבזות את המטוקבק בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
חשוב להדגיש כי האמור מתייחס הן לטוקבקים אודות אדם – אנשים בני בשר ודם והן אודות תאגידים. כמובן, שקיימות הגנות שונות בחוק איסור לשון הרע המעניקות לעיתים הגנות כאשר דברי המפרסם מהווים לשון הרע, אך אין זה המקום להרחיב בעניין.
הטוקבק ה"דעתני" מביא אותנו לכלל השני שחשוב לזכור – "הודעה והסרה" בשפה המשפטית. כדי שאתר אינטרנט לא יהיה אחראי לתוכן הטוקבקים, שומה עליו להסיר טוקבק בעייתי מיד לאחר שידרש לעשות כן על-ידי הנפגע. לא יסיר – יקח על עצמו אחריות. ישנם אתרים, רובם אתרים גדולים, אשר מעסיקים צוות שעובר על הטוקבקים ומנפה את הבעייתים שבהם. השמצות, בעניין זה, לעיתים לא יעלו לאוויר. לכן מעת לעת עדיף, אולי, לשלוח טוקבק באתר פחות פופולרי. שם יש לו סיכוי טוב יותר לשרוד.
אם תשמע דעתי, הדרך הנכונה היא דרך המלך. אם יש לך באמת מה להגיד ובאמת איך לבסס את זה, אל תסתתר מאחורי טוקבק. צא החוצה, כתוב וחשוף את הדברים בשמך. בבלוג או רשימה באתר כזה או אחר. ברשת הגדולה כיום כבר לא חסרים אכסניות, לכל מי שרק חפץ לפרסם דברים בשם אומרם.
