ם לבעלי מוגבלויות מגיע לגלוש באינטרנט, עד כמה שאפשר כמו כל אדם אחר, שאינו סובל מאותה מוגבלות. אין כל ספק בכך. כך סבר גם המחוקק, כאשר התקבלו לפני כשלוש שנים תקנות חדשות המחייבות את אתרי האינטרנט להתאים עצמם לגלישת אנשים עם מוגבלויות, חובה אשר תיכנס לתוקף ביום 26 לאוקטובר 2016. זאת לצד החלה של חובה זו על אתרים חדשים אשר עולים לאוויר, או חלקים חדשים שנוספו לאתרים קיימים, אשר חייבים בהנגשה מידית מאז חודש אוקטובר האחרון.
הבסיס לחובת הנגשת האתרים לטובת בעלי מוגבלויות מצוי בתקנה 35 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (התאמת נגישות לשירות), תשע"ג-2013. על-פי התקנה החובה חלה על מי שמספק שירות ציבורי (שרות שניתן על-ידי רשות ציבורית או במקומה), מי שמספק מידע על שירות ציבורי וגופים פרטיים המעניקים שירותים חיוניים.
מי שצפוי ליהנות מההנגשה הינם גולשים עם מוגבלות ראייה, מוגבלות שמיעה, מוגבלות שכלית -וכדומה. קהל זה הוערך, בעת קבלת התקנות, בכ- 25% מהאוכלוסייה.
כמו בכל דבר, גופים רבים המתינו עם ביצוע חובת ההנגשה לרגע האחרון כמעט והתקופה הזו של "אחרי החגים" מעסיקה אותם בהחלטה על דרך ביצוע הוראות החוק. אלא שמי שעסוק היום בשאלה, האם יש להנגיש לבעלי מוגבלויות גם את האתר שלו ומה בדיוק באתר יש להנגיש, מוצא עצמו קצת אובד עצות. רב הנסתר על הגלוי. מעבר על הוראות החוק והתקנות ביחס לחובה להנגיש אתרים, מותירה את המתבונן מעט נבוך. לא ברור עד הסוף על איזה גופים מהמגזר הפרטי חלות ההוראות, איזה חלקים באתר מחויבי נגישות ומה הדרכים המאפשרות לחסוך על-ידי הנגשה חלקית בלבד של האתר, למשל. ניסיון להתחקות אחר כוונת המחוקק מדיוני הכנסת מגלה מאות עמודי פרוטוקולים מעשרות ישיבות של ועדות הכנסת בנושא. כמעט דרך ללא מוצא.
העלות הגבוה של הנגשת אתרי האינטרנט מחדדת עוד יותר את הצורך לדעת מה בדיוק צריך להיות מונגש ואיך. כך למשל התקנות מחילות עצמן על כל גוף המספק שירות ציבורי. נושאי השירות, כפי שהם מוגדרים בתוספת לתקנות, מקיפים כמט כל תחום, החל מבריאות, חינוך, רווחה, תחבורה ציבורית או שרותי דת ועד בידור, פנאי, ספורט או תיירות. בין אלו ניתן למצוא גם שירות הארחה, מסחר, אנרגיה, בזק, בנקאות, אשראי, ביטוח, פנסיה או כל שירות פיננסי אחר. עולה מכך שמגזרים רבים במשק, לרבות חברות בינוניות או קטנות, אשר מספקים לציבור שירותים או מידע ביחס לשירותים הנמנים על האמור לעיל – נכללים בגדר התקנות וכפופים לחובה לבצע התאמות נגישות באתרי האינטרנט שלהם. האם זו הייתה כוונת המחוקק מראש? לא ברור.
גם הפטורים הכלולים מפני הנגשה הכלולים בתקנות, אינם ברורים עד הסוף ונוקטים בשפה כללית מאוד. כך יינתן פטור כאשר התאמת הנגישות מטילה נטל כבד מדי בהתחשב בין השאר בכל אחד מאלה, לפי העניין: סוג השירות או המקום; היקף הפעילות לרבות היקף האוכלוסייה הנדרשת לשירות או למקום; טיב התאמת הנגישות ועלות התאמת הנגישות; קיומם של מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים לביצוע התאמת הנגישות; קיומן של חלופות לאותו שירות או מקום, הניתנות בידי אותו גורם, בקרבת מקום ושהן נגישות בהתאם לחוק ולתקנות, היקף מחזור ההכנסות או שיעור הרווח של העוסק. ללא ספק הגדרות אשר מותירות מקום רב לפרשנות, שאלות ולספקות.
על החשיבות הרבה בהנגשת אתרי אינטרנט אין, כאמור, כל חולק. אבל היה ראוי שהוראות חשובות כל-כך ועלות כספית נכבדה כל-כך מאחוריהן, לא תותיר את הגופים הרלבנטיים אובדי עצות. היה ראוי שהמחוקק יקבע הוראות חדות וברורות בנושא, כאלו שלא משאירים כל מקום לספקות. וחבל. כי בסופו של דבר הניסוח הלא ברור של ההוראות, יפעל במקומות המתאימים לטובת הגופים במגזר העסקי. כי כמו שלהם ההוראות אינן ברורות עד הסוף, מקום בו יפתח הליך כנגד מי שסבור כי אין הוא חייב בהנגשה של האתר שלו או חלקו, גם בית המשפט יתקשה לפסוק בעניין. ומקום שיש ספק, במיוחד בהליכים מנהליים ופליליים, הוא פועל לטובת הנאשם.
