הממשלה מקדמת בימים אלו הצעת חוק פרטית של ח"כ אורלי לוי אבקסיס, על-פיה יקבע בחוק בתי-המשפט איסור על פרסום שמות קטינים המעורבים בהליכים אזרחיים, ככל שיש בפרסום כדי לחשוף את מצבם הבריאותי, הנפשי או הגופני.
בגוף הצעת החוק, שכבר הספיקה לעבור בקריאה טרומית בכנסת, מובא סיפור על פסק-דין אזרחי, שפורסם בסמוך לפני שהוגשה ההצעה, ואשר עסק בתביעה נזיקית בגין תאונת דרכים שעבר ילד כבן 7. פסק-הדין נשא את שמו של הקטין, כאחד הצדדים לתיק, ובמסגרתו פורסמו פרטים אישיים אודותיו, ובין היתר, אודות הרטבת לילה ממנה עודנו סובל. פסק הדין, נטען בהצעת החוק, פורסם באתרים משפטיים ובאתרי אינטרנט אחרים.
היוזמה של חברת-הכנסת הצעירה הינה המשך ליוזמה מוקדמת יותר, בנושא דומה. בחודש אוגוסט האחרון נדרש לשאלה מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, כאשר הוציא הנחייה לשופטים בעניין. במסגרת הנחייה זו ביקש השופט גל מחבר השופטים ליתן תשומת לב מיוחדת "בעת כתיבת החלטות לעניין אזכור פרטים אישיים שאין חובה בהם ואשר פרסומם עלול לגרום לפגיעה בפרטיותם של בעלי הדין". השופט גל אף נימק את הנחייתו בכך, שפרטים הנכללים בפסקי-דין מוצאים את דרכם אל אתרי האינטרנט. לכן, קבע, כי יש להשתדל להימנע מאזכור פרטים "אשר ספק אם יש צורך משפטי באזכורם, במיוחד לנוכח הפגיעה האפשרית בפרטיותם של בעלי הדין".
העיסוק בשאלה האם יש לפרסם שם של צד לתיק אזרחי, בין אם הוא קטין ובין אם לאו, ועד לאיזה פירוט יש לרדת בפסק-הדין עצמו בכל הקשור לנושאים הקשורים לצנעת הפרט, מלווה את מערכת המשפט זמן רב, כמעט מאז שנולד האינטרנט. עד אותו מועד היסטורי, היו טמונים פסקי-הדין עמוק בתוך אותם ספרים כחולים אשר הכילו את אוסף פסקי-הדין, ספרים שרק משפטנים פתחו בכדי לעיין ולקרוא בהם. החשיפה במסגרתם, מסתבר, לא הטרידה כמעט איש.
אך מאז שניתן להקיש את שמו של אדם באחד ממנועי החיפוש באינטרנט ולקבל את כל שפורסם אודותיו, ובין היתר גם פסקי-דין בהליכים שהיה צד להם, עלתה והתחדדה השאלה, האם זה ראוי. קשה עוד יותר השאלה הנוגעת לאותם פסק-דין העוסקים בעניינים אינטימיים, לאו דווקא כאלה החושפים סודות רפואיים. עיסוק באופיו ותכונותיו של אדם במסגרת תביעת לשון הרע, דרכי התנהגות במסגרת יחסי עבודה, פרטים הקשורים ליחסים אינטימיים בתביעות נזיקין, העלו שוב ושוב את השאלה, האם הכלים שהחוק מקנה היום לבית-המשפט, להורות על מניעת פרסום שם צד להליך, מספקים.
הפתרונות שהוצעו היו מגוונים. החל מההצעה לאסור כלל את פרסום שמות הצדדים לתיק, ועד הצעתו של השופט משה גל, להניח לצדדים אך להוציא את הפרטים הבעייתיים מתוך פסקי-הדין עצמם.
כנגד הרצון לצמצם ככל האפשר פרסום שמות בפסקי-דין אזרחיים, ואלה הנוגעים לילדים בפרט, עולה פעמים רבות הטענה כי צימצום זה יפגע באחד העקרונות המנחים את שיטת המשפט בישראל, הוא עקרון פומביות הדיון. עיקרון זה, המאפשר גישה להליכי בית-המשפט ואפשרות לפרסום הפרטים הנוגעים להליכים משפטיים, מקנה כלים בידי הציבור לבקר את המתרחש בבתי-המשפט. לא אחת, פרסום באמצעי התקשורת או בדרך אחרת על הליכים שהתקיימו בבית-המשפט מסייע לקידום עניינים, ובכלל זה עניינים הנוגעים לקטינים.
לפי-כך השאלה היכן ראוי להעביר את הקו שיאזן בין האינטרסים השונים, אינה פשוטה וראויה לדיון מעמיק. במיוחד בתקופה שבה התחושה שההסדר שהחוק קובע היום, אינו מספק בעידן האינטרנט. מכאן אין ספק שראוי היה שהמחוקק ייתן דעתו לשאלות נכבדות כאלה. מבחינה זו ההצעה של ח"כ הצעירה, אורלי לוי אבקסיס, היא במקומה. יש בה כדי לעבות את ההגנה על צנעת הפרט, ופרטיותו של קטין, חשובה לעין ארוך מזו של בגיר.
אך השאלה הינה, האם אין עסקינן רק בטיפה בים. האם טלאי קטן זה לא יבריח את המחוקק מהעיסוק בשאלות האמיתיות. דומה כי ראוי היה, שהמחוקק יעלה על שולחן הדיונים שאלה רחבה יותר, שתעסוק בפרסום שמות צדדים במשפט אזרחי בכלל, קטינים ובגירים, ובכל שורת הנושאים העלולים להביך את הצד להליך, לא רק שאלות הקשורות לסודיות הרפואית. במסגרת בחינה זו יש לבחון האם ראוי להבחין בין פרסום באינטרנט לפרסום בכלל, בין פרסום שמות הצדדים ונושאים מביכים בפסק-הדין עצמו ועוד כהנה שאלות דומות שראוי שהמחוקק יהא זה שיעסוק בהן.
יש לקוות שמבחן רחב כזה יוליד הוראות, אשר יצמצמו את הפגיעה בפרטיות. אין זה ראוי להבחין בין אדם אשר סובל מבעיה ועובר עימה לסדר היום, לבין חברו שהחליט להעמיד את הבעיה למבחן משפטי. צנעת הפרט של שניהם ראויה להגנה, ויפה שעה אחת קודם.
