מאת עו"ד דן חי ועו"ד רועי סננס
בכנס האחרון של אמזון AWS, הכריזה ענקית שירותי הענן רשמית על הבינה המלאכותית (AI) כמנוע הצמיחה המרכזי בעולם הטכנולוגי, ועל מטרת העל כהנחלת הבינה המלאכותית בחיי היום-יום. כך, מתכוונת החברה להציע יכולות AI ללקוחותיה, דבר שיספק טכנולוגיה מתקדמת במחיר זמין. אין ספק, זו היא סנונית נוספת בעולם שבו פיתוחי בינה מלאכותית מואצים בשורה ארוכה של תחומים.
האקלים הזה מעורר שאלות עמוקות בתחום הגנת הפרטיות, ובעיקר, היכן עולם המשפט בתחום הזה? טבע הדברים הוא שעולם המשפט לעולם יפגר אחר הטכנולוגיה, אבל האם המרוץ לצמצום הפער החל? האם רמת המודעות של עולם המשפט להתפתחויות מספקת?
ג'ורג' אורוול, בספרו 1984, וסדרות כמו מראה שחורה, מציגים לעולם עתיד דיסטופי, הנשען על הפיכת יחסי הכוחות שבין האדם למכונה. אף אם עתידנו אופטימי יותר, וישנן מגמות חיוביות נהדרות לדבר, נראה כי עולם המשפט חייב לצעוד מוכן לקראת מערכה בה כל שחשבנו שניתן לעשות עם המידע שלנו, מקבל תפנית שונה לחלוטין.
השימוש הגובר במידע מעלה את ערכו כמשאב; המידע הנאגר בעזרת מכשירים המחוברים לרשת (IoT), מכשירי הטלפון החכם, סנסורים לבישים, זיהוי פנים, ומאגרי מידע של ארגונים גדולים בתחומים שונים ומגוונים, האוספים עלינו יחדיו כמויות עצומות של נתונים דיגיטליים מסוגים שונים – אהבות, כעסים, נטיות פוליטיות, סגנון הלבוש שלנו ומי חברינו. התוצאה המשולבת שיכולה להתקבל מעיבוד הנתונים עשויה, בשלב הראשון, לתת תמונה מדויקת של תהליכים, אפיונים, התנהגויות, ולסייע בחיזוי הפעולה המתאימה לכל מצב. בשלב השני משמש המידע בסיס ליצירה, שיפור ושכלול הבינה המלאכותית.
'כולם יודעים עלי הכול', הפכה טענה מושרשת בשיחות בתי קפה, המבטלת כל ניסיון לעורר שיח רציני בדבר, אך השלכות השיח השתנו. עד כה, נהוג היה לחשוב כי איסוף המידע על-ידי חברות, משמעו שיוכלו, לדוגמא, לבצע ניתוחים סטטיסטיים על פיו, לאפיין אותנו ואת הרגלי הצריכה שלנו, ולשווק אלינו פרסומות שיתפרו למידותנו. עם עסקת הברטר הזו, השלמנו.
אולם, מטרת ומשמעות הבינה מלאכותית, היא קירוב ככל האפשר אל בינה אנושית. למשל – היכולת לקבל החלטות באופן "מודע" ודינמי. במסגרת זו המידע נאגר, ובעזרת אלגוריתמים של למידת מכונה נלמדים ומזוהים דפוסי התנהגות אנושית. לבסוף, התוצרים, יחדיו עם זרימת מידע בלתי פוסקת, ייושמו ברובוט קטן שיעניק לנו שירות (זרם המידע מעשיר אותו, מאפשר לו להסיק מסקנות וללמוד אודותינו). אולם, להענקת השירות המיוחדת יש משמעות – אותו רובוט יהיה מסוגל לחקות תבונה אנושית; ללמוד עלינו, אותנו, ולהגיב בהתאם. עתה, נשאלת השאלה, האם זהו שימוש לגיטימי במידע אישי, שאינו חורג מהקבוע בחוק, ובעיקר – מההסכמה שלנו.
הסכמה, כדי שתהיה 'הסכמה מדעת' אשר חשוב כי תוגדר ותקושר למטרה מסוימת, כפי שדורש החוק. פתרון קלאסי המאפשר לומר למשתמש "הרי ידעת ש..". אך כשאנו דנים בבינה מלאכותית, האם ניתן להגדיר מטרות? האם יש שליטה, לאדם, בשימושים שיעשו במידע אודותינו?
התחושה הראשונה שהפעולות האלו אמורות להעלות היא סוג של צמרמורת מהידיעה שהפרטיות שלנו נתונה לחסדיו של גורם לא אנושי, ולכאורה מבלי שנשאלנו או התקבלה הסכמתנו. נקביל זאת – אם אמסור לפקיד בנק מידע אודותיי, אקח בחשבון שהוא נתון לסנקציות מסוימות באם יעשה שימוש אסור. אך מה אם אמסור את המידע לבוט מושתת AI אשר מקושר לאינספור מאגרים. האם יש שליטה על שיעשה? התחושה שתבוא אחר כך, כאשר נבין שה-'חוכמה' שלנו היא עכשיו חוכמת המכונה, תהיה ודאי קשה יותר. האם אסכים שהוא, זה, יקבל החלטה הנוגעת אלי?
אולם, האם באמת זה המצב? לא תמיד, ולכל הפחות, כיום עוד ישנה שליטה במידע שאנו מוסרים. אך לאן מתקדמת הטכנולוגיה?
בהצטרפות לרשת חברתית, למועדון לקוחות, בשימוש באפליקציה, ואף רק מעצם כניסתנו, אנחנו מאשרים את התקנון הרלוונטי, שם כבר רשומות בפירוט רב כל הפעולות הידועות שהגורם אוסף המידע מתיר לעצמו במעקב אחרינו, בהסכמתנו. ניתן לחשוב על תמורה להסכמה שלנו למסירת המידע שלנו – אנחנו מקבלים את השירות "בחינם". דעה אחרת תיתן כי פרטיותנו, היא זכות אדם בסיסית, ולפיכך לא ניתנת למכירה. אך מה עם שימושי בינה מלאכותית?
חשוב להבהיר כי רעיון השימוש במידע לבינה המלאכותית, איננו שלילי בהגדרה. ללמידת מכונה, למידה עמוקה וזיהוי הדפוסים במאגרי המידע ישנם אפקטים חיוביים רבים. למשל, פיתוחים רבים בתחומי הרפואה אשר לא היו מתאפשרים אלמלא גילוי הקשר בין תסמין כזה לתסמין אחר ולאדם מסוים, בעזרתן.
באירופה מתקדמים בנושא ההסדרה המשפטית של המידע האישי. במאי הקרוב יכנסו לתוקפן תקנות הגנת הפרטיות האירופאיות החדשות (GDPR). התקנות מתייחסות למצבים בסיסיים, ובחלקן, אף ניתנת הדעת לשאלות הקשות – למשל, זכותנו שלא להיות מושאים לקבלת החלטות אוטומטית על ידי מכונה; ישנה אמרה על מקבלי החלטות במגדל השן, לפיה הם אינם כשירים כיוון שהם "אינם חיים את החיים כמונו". ראוי לשאול – האם המכונה מרגישה את החיים כמונו?
בישראל, כמו גם במדינות רבות מחוץ לאיחוד האירופי, אין הוראות דומות. אלא שבזמן שהמחוקק בארץ ישן, הקדמה שועטת הלאה. אין ספק שטוב היה אם גם המחוקק שלנו יתעורר ויעשה סדר בתחום, לפני שהבינה המלאכותית, תעשה זאת במקומו.
