’אופסייד סטורי’ היה שמו של מערכון ידוע של שלישיית הגשש החיוור. באחד השיאים שלו מאיים שם גברי בנאי, ששיחק את תפקיד האוהד, שאם לא יתקיימו התנאים של האוהדים ’נשרוף את המועדון’.
קשה שלא היה להיזכר במערכון ההוא למקרא פסק-הדין שניתן לאחרונה בעינינו של אביתר יוסף, אותו אוהד שאכן הפך את מה שהיה לבדיחה למציאות מרה ושרף את המועדון של בית"ר ירושלים. על המעשה הזה שילם ב-15 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הדגיש שם את הקשר הישיר שבין התבטאויות מילוליות חריפות על רקע גזעני במגרשי הכדורגל לבין אלימות פיזית המוצאת ביטוי גם בפגיעות חמורות ברכוש, כמו בעניין שהיה בפניו. מכאן ההחמרה, היחסית, בעונש
אירוע שרפת מועדון בית"ר ירושלים מעלה שוב את השאלה, האם ואיך ניתן לטפל באלימות בספורט, אותם ביטויי אלימות פיזיים ומילוליים, אשר מתרחשים בהקשר לאירועי ספורט. את האלימות הזו ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: אלימות בין מחנות אוהדים של קבוצות יריבות; אלימות בין האוהדים לבין השחקנים; אלימות בין הספורטאים ו/או אנשי הסגל לבין עצמם, כגון אותם אירועים חמורים שהיינו עדים להם לפני כשנה וחצי בסיום משחק הכדורגל בין מכבי פ"ת להפועל חיפה, הידועים לכולנו בתור "אירועי המושבה".
הבעייתיות בטיפול בבעיה הוא בפריסה שלה אל מעבר למגרשי הספורט עצמם. אירוע ספורט אינו מתוחם למשך ההתמודדות הספורטיבית בלבד ולמגרש בו התבצעה, אלא גם למועדים והמקומות הקשורים בהם. אהדה של קהל לקבוצתו חצתה מזמן את גבולות התחרות הספורטיבית, ומלווה את האוהד במהלך כל שגרת יומו, לטוב ולצערנו גם לרע.
בעיה לא קטנה מעלה גם אלימות בין ספורטאים במגרש עצמו. מראה של שחקנים מחליפים ביניהם מהלומות ללא ספק מעודד את האוהדים ביציע להתנהגות דומה.
אירועי אלימות חצו מזמן את גבול היריבות בענף ספורט אחד. כך זכורה אותה תגרה בין אוהדי הכדורגל של מכבי ת"א לאוהדי הכדורסל של הפועל תל אביב, שהמתינו להסעה למשחק חוץ של קבוצתם, הסעה שמשום מה יצאה מאצטדיון בלומפילד לפני משחק של מכבי תל-אביב שם. דוגמאות נוספות לא חסרות.
לפני כחמש שנים החליטה הכנסת לעשות מעשה וחוקקה חוק מיוחד שיטפל באלימות בספורט, חוק איסור אלימות בספורט. לא במקרה נכללה בחוק הגדרה רחבה מאוד לעברה הקשורה בספורט. הגדירו שם כי זו כוללת אף מעשים שנעשו במהלך, בסמוך ואף כלפי אדם שהיה בדרכו לאירוע ספורט או ממנו.
הייחוד בחוק להסדרת האלימות בספורט הינו בשני היבטים – מצד אחד נקבעה שורה של בלי תפקידים לאירוע ספורט שנושאים באחריות למתרחש בו, כולל סדרנים בעלי סמכויות, לעיתים כאלו שמזכירות סמכויות של שוטר. מצד שני כולל החוק מערכת ענישה ייחודית לספורט, לצד הענישה הרגילה: הרחקה מאירועי ספורט. החוק אך פיתח שיטה מעניינת לאכיפת ההרחקה הזו – בעת אירוע ספורט של הקבוצה האהודה על המורחק עליו להתייצב בתחנת משטרה. כך יהיו בטוחים שאכן לא הלך לאותו אירוע ממנו הורחק.
חידוש נוסף שהביא עימו החוק הינו ההתייחסות לקריאות גזעניות בספורט. על אלו יכול אוהד לקבל עד שנתיים מאסר. ההגדרה להתבטאות גזענית הינה רחבה וכוללת גילויים מילוליים, חזותיים מסוגים שונים הנאמרים על-ידי יחיד או מקהלה. ענישה של המקהלה כולה אולי נראית קצת בלתי אפשרית, אבל אם ניתן יהיה לתפוס את ראש החבורה, יכול להיות שיהיה בכך כדי להביא לצמצום התופעה.
גם האירועים בחיי היומיום של האוהדים, נכללו באותו חוק. כך למשל בעבור ירידה אסורה לכר הדשא/ שדה המשחק עלול האוהד לקבל כשנה מאסר, ואילו עבור הכנסת חומרים אסורים, אפילו אמצעי עידוד שלכאורה נראים תמימים, אך המשטרה מצאה אותם כמסוכנים, יכול האוהד לשלם בשנתיים מאסר.
אז היכן הבעיה? כמעט כמו תמיד: חינוך ואכיפה. העובדה שקיים חוק המסדיר את הטיפול באלימות בספורט אינה מספיקה. ללא חינוך להתנהגות אחרת, מצד אחד, ואכיפה מרתיעה, מצד שני, לא יהא ניתן להביא לצמצום משמעותי בהיקף האלימות.
את החינוך צריך להתחיל עם הספורטאים עצמם. הקניה של ערכים, הטעמה של הסיכונים הכרוכים באלימות במגרשי הספורט, כגון הרחקה מהמגרש לתקופה ארוכה, ליווי של מאמנים מנטאליים בהדרכה ביחס לדרכי תגובה במצבי לחץ ופעולות נוספות, יכולות ליצור בסיס טוב לשיפור המצב.
הפעולה המשלימה לחינוך היא אכיפה משמעותית. באכיפה כזו ניתן להשתמש בשורה של עזרים אלקטרוניים, פריסה של שוטרים סמויים בשטח ועוד שיטות רבות אחרות שהמשטרה עושה בהן שימוש. ללא פעולות חינוך משמעותיות ופעילות כזו, רף האלימות יכול רק לעלות.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
