חלילה מתגלגל אדם אל זירת פשע ועוזב את המקום רגע לפני שהפשע מתחולל בו. במידה ומדובר באזרח תמים, אדם מהשורה, אין למקריות הזו כל משמעות. אבל בעוד מספר שבועות, אם וכאשר תעבור בכנסת בקריאה שניה ושלישית הצעת החוק שבאה להסדיר הוצאת תעודת זהות ודרכונים ביומטריים, יהפוך כל אזרח כזה לחשוד מיידי בפשע. ממש כך.
על-פי המתווה של החוק העתיד להיחקק יונפקו תעודות זהות ודרכונים ביומטריים לכל אזרחי המדינה בתוך תקופת זמן קצרה, מיד לאחר אישור החוק. בתעודות אלה יוצפנו טביעות האצבע ומקרא תווי הפנים של כל אזרח במדינה. אלא שבכך לא די. ההצעה קובעת בנוסף הקמת מאגר מידע ביומטרי, אשר יכלול את טביעות האצבע ומקרא הפנים של כל אזרחי המדינה. מאגר זה יהא פתוח, כך מוצע, גם בפני רשיות הביטחון והמשטרה, בתנאים שונים שנקבעו בחוק. כך תוכל המשטרה להגיע אל אותו אזרח תמים, שיקלע שלא בטובתו לזירת פשע, לאחר שתדגום מהמקום את טביעות האצבע שלו ותשווה אותן עם החומר שיהא במאגר היומטרי.
הבעיה המרכזית שהצעת החוק באה לפתור, כפי שהוסבר עוד במבוא להצעת החוק, הינה הבעיה של "גניבת זהויות", ויצירת המאגר משמשת, במסגרת כך, אמצעי למנוע תופעה של "הרכשה כפולה", של זהויות. היינו מצב בו אדם אחד רוכש לעצמו מספר זהויות. עם קיומו של המאגר, טוענים המציעים, תחסם אפשרות זו ולכל אדם תהא זהות אחת בלבד. אלא שמעבר לכך מעלה הצעת החוק אף את האפשרות, שבמאגר הזה יעשו שימוש גם רשויות הביטחון והמשטרה. וזו, דומה, רק ההתחלה של רשימת המשתמשים.
הזכות לפרטיות נפגעת בעצם הקמתו של מאגר מידע גדול כל-כך אשר יכיל את הפרטים הביומטריים של כל אזרחי המדינה, היינו טביעת האצבע של כל אזרח וסריקת תווי פניו. עם הקמת המאגר יהא כל אזרח חשוף בפני ניסיונות גורמי חוץ לחדור אליו, כמו גם פתוח לתופעת "התפוח הרקוב" במסגרתה יעביר גורם פנימי, שלא כדין, מידע ממנו אל גורמים חיצוניים. קיומו של מאגר כזה גם תרחיב, כפי שתמיד קורה במקומותינו, את כמות הגורמים הממשלתיים אשר יהיו מוסמכים להיעזר בנתונים שיכללו בו, בנוסף לרשויות הביטחון והמשטרה, שעל פי ההצעה, כבר יוכלו לעשות בו שימוש, בתנאים כאלה ואחרים.
פריצת האבטחה של המאגר הביומטרי תוביל לכך, שהנתון הכי שמיש לנו כאמצעי מובטח לכניסה למקומות שונים, טביעת האצבע שלנו, יעבור לידי גורמים שיעשו בו שימוש לא חוקי. את הסיסמה שאנחנו קובעים ניתן לשנות, את טביעת האצבע לא. זו מלווה אותנו לכל אורך חיינו. האזרח גם יכול למצוא עצמו, שלא בטובתו, קורבן לטעויות של המערכת, וכך יכלל ברשימה שחורה, שתמנע ממנו ברגע האמת לצאת לחו"ל, למשל.
צבירת המידע הביומטרי על אדם תאפשר בנוסף הצלבתו עם מאגרים דומים כמו גם עם כל מידע אחר הקיים עליו במאגרי מידע שונים. כך יתקבל פרופיל מלא ומדויק על אדם, תופעה שרק יכולה הייתה לעלות בחזונו האפוקליפטי של ג’ורג’ אורוול בדבר ’האח הגדול’.
סבור אנוכי כי גם הנסיון להגדיל את השמירה על המאגר, על-ידי פיצולו לשני מאגרים, האחד במשרד הפנים והשני במשרד המשפטים, הוא אחיזת עיניים. כשם שמאגר אחד יוכל להיפרץ, יפרץ גם חברו שמעבר לכביש. הדרך תהא אולי קשה יותר,אך נסיון החיים מלמד שמאגרים, טבעם שבסופו של דבר ימצאו את דרכם אל הרשת.
מצדדי החוק יאמרו כי בכל העולם מתקדמים לקראת הוצאת תעודת זהות ודרכון ביומטרי. יזכירו גם את הקביעה במדינות רבות, כי החל משנת 2010 לא יוכל להכנס אליהן איש ללא דרכון ביומטרי. אלא שבדיקה מעמיקה במדינות אלו מעלה, כי כאשר מוציא אזרח תעודה ביומטרית, נשמרים הפרטים אודותיו אך ורק בשביב המוטמן בתעודה עצמה, ומעבר לכך מושמדים. היינו למדינה אין כל מידע על אותו אזרח, מעבר לזה המוצפן בתעודה שהוא נושא על גופו.
בדיקה מעמיקה של הנושא גם בארץ מובילה למסקנה, שניתן להביא לגשמת המטרה אליה מכוונת הצעת החוק, מבלי להקים את מאגר הנתונים הביומטרי. בכך תושג המטרה שבבסיס ההצעה, תוך שימוש באמצעים מדתיים בכל הקשור לפגיעה בזכות לפרטיות. כך, לדוגמה, ניתן היה לפתור את הבעיה של "גניבת הזהויות" על-ידי יצירת שאלון מפורט שעל כל אזרח הפונה לקבלת תעודה ממשרד הפנים היה להשיב עליו. בהקשר זה ראוי לדעת כי למשרד הבפנים יש כ-80 נתונים על כל אזרח, אשראין ספק שאלו היו יכולים לשמש בסיס טוב לשאלון המוצע.
הוצאת תעודות הזהות והדרכונים הביומטריים ללא הקמת מאגר מידע ביומטרי תשיג, לפי-כך, הן את המטרה החשובה של מניעת גניבת הזהויות וגם תשמור, במקביל, על פרטיותו של האזרח, וכי מה יש לו לאזרח הקטן אם לא ביתו, זהותו והזכות להעזב לנשפו ולשמור על אלמוניותו?
