מאת עו"ד דן חי
קשה לחשוב על ויכוח פוליטי בנושא הסוגייה הפלשתינאית, שלא יעלה בו נימוק, על-ידי אחד הניצים, כי מנהר הירדן ועד הים זו מדינתנו. פעמים רבות ויכוחים פוליטיים מלובים בסיסמאות קליטות אשר מופצות בסיטונאות על גבי מרצ'נדייז כגון שלטים, דגלים וחולצות. אם ירצו להדפיס חולצות עם הביטוי "מהים עד הנהר" כדי ללבות את הוויכוח וירצו לעשות את זה במדינת ניו-ג'רזי שבארצות הברית, לא בטוח שניתן יהיה בקרוב לעשות שימוש בביטוי הזה, מהנהר ועד הים, לטובת אותן חולצות, סתם כך ללא אישור.
ההסבר למחסום הלא כל-כך מובן קשור לעורך-דין יהודי מניו ג'רזי, שהגיש לפני ימים ספורים במדינתו בקשה לרישום סימן מסחר על הביטוי "from the river to the sea" תחת סיווגים של חולצות וכובעים. ממש כך. לכאורה זה נראה רעיון נהדר, לרשום כסימן מסחרי את אותן מילים, שלא תרצה שמחר יעלו כנגדך באיזה "קרב חולצות פוליטיות" או משהו דומה. אפשר לחשוב בהקשר הזה על הרבה מאוד צירופי מילים. אבל האם זה אפשרי גם בישראל? האם נוכל לרשום סימן רשום על הביטוי "מהים ועד הנהר" גם כאן אצלנו? או אולי על הביטוי "העם רוצה רפורמה משפטית" כדי למנוע שימוש בו על גבי חולצות מפגינים בעד הרפורמה?
בישראל וברוב המקומות בעולם רישום סימן המסחר מעניק לבעליו זכות שימוש ייחודית בסימן לגבי סחורות ו/או שירותים שבגינם הוא נרשם ולמעשה מקנה לבעליו מונופול בשימוש בו לטובתם. סימן המסחר יכול להירשם על לוגו אבל גם על מילה או צרוף של מילים ואותיות. רישום סימן מסחר על הביטוי "העם רוצה רפורמה משפטית", למשל, בגין הסיווג המתאים, ימנע את האפשרות לרשום אותו על חולצות. לרבים זה היה נראה כמהלך ערמומי מאוד. השאלה אם זה ראוי ועוד יותר מכך, האם זה אפשרי.
במישור האתי או המוסרי אפשר לחשוב על נימוקים שיתמכו במגמה המתוארת וכאלה שיתנגדו לה. יהיו שיקראו לזה סתימת פיות ויהיו שיראו בזה פתרון אלגנטי למנוע שימוש בסיסמאות מרגיזות, ביחס לצד שלו הן מפריעות. אין ספק שבמדינה דמוקרטית זה לא מרגיש לנו כל-כך ראוי. מניעת יכולת לעשות שימוש ביטויים מסוימים, היא באופן מובהק, פגיעה ישירה בחופש הביטוי, שהיא זכות מושרשת במדינה חופשית.
עיון בחוק ובפסיקה שניתנה בארץ עשוי להרגיע את החשש, אם עלה לרגע, שמעשה כזה ייעשה בישראל. פקודת סימני המסחר קובעת, בין היתר, כי לא יירשם סימן אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים ("אופי מבחין"), ושלצורך בחינת הבקשה לרישום, הרשם רשאי לשקול עד כמה השפיע השימוש בסימן עד כדי להקנות לו אופי מבחין כאמור. כך למשל, סביר שלא תינתן הגנה לסימנים גנריים הכוללים מילים, ביטויים, שמות וכיו"ב, ששגורים בשפה היומיומית של הציבור ושהרשם סבור שגוף מסחרי אינו יכול להפקיעם מנחלת הכלל לטובת הסימן המבוקש, אם לדעת הרשם הסימן לא רכש אופי מבחין.
על פי פקודת סימני המסחר לא ניתן לרשום סימן גם על ביטוי הפוגע או עלול לפגוע בתקנת הציבור או במוסר, ובפרט ביטויים אשר קוראים לרצח-עם. קביעה זו בפקודה פוסלת כשירותו לרישום של סימן שעלול להוביל לפגיעה כזו. הפקודה אף קובעת כי לא ירשם בישראל גם סימן חוץ, כזה שרשום במדינה אחרת, ככל והוא פוגע בתקנת הציבור או במוסר. על מנת שסימן ייפסל לרישום מטעמי פגיעה בתקנת הציבור או אי-מוסריות, עליו לעמוד באופן מובהק ואובייקטיבי כנגד נורמות מקובלות בחברה.
בישראל נודעה בשנים האחרונות תופעה של הגשת תביעות שזכתה לכינוי "תביעות השתקה". הכוונה היא לתביעות שלטענת הנתבע הוגשו נגדו כדי להרתיע אותו מלהתבטא ביחס לגורם שתבע אותו, שכמובן מכחיש כי זהו המניע בהגשת התביעה. הליכה אל רשם סימני המסחר לרשום ביטויים כדי למנוע שימוש בלתי מוגבל בהם במחאות פוליטיות ואחרים היא למעשה סוג של השתקה. אם בתביעה שנטען לגביה שהיא תביעת השתקה עדיין יכול התובע לטעון כי הוא נפגע באמת וכי התביעה באה על בסיס הפגיעה, מי שיבקש לרשום סימן מסחר על ביטויים פוליטיים ודומים, יתקשה לטעון טיעון כזה. לכן, דומה, אפשר בינתיים להירגע. בישראל קשה לראות את רשם סימני המסחר רושם סימן על הביטוי "מהים עד הירדן" או כל ביטוי דומה אחר, גם לא על הביטוי "העם רוצה רפורמה משפטית" וטוב שכך. מי שירצה להדפיס על החולצה הבאה שלו ביטוי כזה, יכול, מהבחינה הזו, להיות רגוע.
