ענייננו ברת"ק על פסיקת השופטת סבין כהן שדחתה את תביעת המבקש נגד המשיבה בגין שיגור פרסומים באופן שלא עולה בקנה אחד עם ס' 30א לחוק התקשורת. אבני המחלוקת בענייננו שתיים הן: האחת האם ניתנה הסכמה כדין למשלוח דברי הפרסום; השנייה האם המשיבה התנהלה כראוי לאחר שנתבקשה לחדול משליחתם.
בביהמ"ש המחוזי ב"ש פסק השופט אלון אינפלד בתאריך ה- 19.4.2021 שיש לקבל את ערעור המבקש. את פסיקתו ביסס על שלושה אדנים: ראשית, כיוון שהגם שייתכן ונתן המשיב היתר לחברת בת של ישראייר למשלוח הודעות פרסום, אין משתמעת מהאחרון תקפותו לחברת האם – היינו על כל מפרסם לקבל הסכמה ישירה; שנית, משטען המבקש באופן גורס שלא נתן הסכמתו מעולם, אזי הנטל נמצא על המפרסם לספק ראיה ישירה וברורה למתן ההסכמה, באדן זה אף הדגיש השופט שאין ב"שליפה" של נתוני המבקש מתוך רשימת התפוצה עולה כדי ראיה מספקת. ולבסוף, כיוון שלא הוכח הנטל שהמצגים שהוצגו למבקש ע"י המשיבה מספקים כדי להראות הסכמה מודעת של המבקש.
בעניין המחלוקת אודות הסרת הפרסום לא נמצאה שגיאה של ביהמ"ש קמא, ונפסק שהמשיבה פעלה כנדרש לטובת הסרת המבקש מרשימת התפוצה.
בסיכום פסיקתו קבע השופט אינפלד שכיוון ושיגור הפרסומים נפסק בעת הגשת הבקשה, וכיוון ומדובר "בסופו של יום ב – 49 מיילים ומסרונים בסך הכל" המשיבה תפצה את המבקש ב ב-12,000 ₪ וכיוון שלא היו הוצאות חריגות בהליך, אזי סכום ההוצאות עמד על -3000 ₪.
(רת"ק 5472-03-20 ימהרן נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ)
