לאחרונה (22.01.2018) עלתה אל שולחן הדיונים הצעת חוק לתיקון חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001, וזאת על מנת להתאימו למציאות הטכנולוגית של ימינו ולתקשורת המקוונת המתפתחת של השנים האחרונות.
החוק הקיים נועד לתת מעמד משפטי לחתימות באמצעים אלקטרוניים, כדי לקדם את המסחר האלקטרוני ואת השימוש באמצעים טכנולוגיים. לצורך כך, החוק כיום מגדיר שלושה סוגי חתימות: חתימה אלקטרונית כללית בלא דרישות סף, "חתימה אלקטרונית מאובטחת" ו"חתימה אלקטרונית מאושרת".
חתימה מאושרת הינה חתימה "מאובטחת" שגורם שלישי המכונה "גורם מאשר" (אשר מפוקח בידי רשם הגורמים המאשרים) זיהה את החותם בה, הנפיק תעודה המעידה על הזיהוי והתעודה מלווה את החתימה.
כחלק מהצעת התיקון לחוק, הוצע תחילה לעדכן את כל הסעיפים בחוק שבהם מופיע המונח "תעודה אלקטרונית", על הטיותיו השונות, ולהחליפו במונח "תעודה אלקטרונית מאושרת" כך שתכלול גם תעודות אלקטרוניות שהונפקו בידי גורם שאינו גורם "מאשר" לפי החוק.
הסיבה לכך נעוצה בקושי היישומי של הכלל כיום, לפיו הציבור הרחב נדרש לעשות שימוש בחתימה "מאושרת" במקרים רבים המפורטים בחוק: הסכמים צרכניים, בקשות שונות למדינה, ירושה ועוד. הנטל כיום בשימוש בחתימה מאושרת כבד ודורש מהחפצים בכך לרכוש אמצעי חתימה, להתייצב אישית לפני הגורם המאשר לצורך הזדהות, לשלם לגורם המאשר בעבור התעודה האלקטרונית, בקיאות טכנולוגית, נגישות למחשב ועוד.
כל האמור, מביא לכך שהתקשרויות רבות, הן בנוגע לשירותים ממשלתיים והן בנוגע להתקשרויות במגזר הפרטי, הכוללות חתימה, אינן מתבצעות בעולם המקוון. מצב זה מביא, בין השאר, לכך שהאפשרויות לספק שירותים ממשלתיים ואחרים מרחוק בלא צורך בהגעה פיזית למשרדים לצורך חתימה ידנית בפני הפקידים, מצומצמות.
כמו כן, בשלב זה מוצע לקבוע שני סוגי מסמכים שלגביהם תתקיים דרישה לביצוע רק באמצעות חתימה אלקטרונית מאושרת – צוואה לפי חוק הירושה, וזיכרון דברים על צוואה בעל פה לפי החוק הירושה. השר יהיה רשאי, בצו, לשנות הגבלה זאת.
הצעת התיקון לחוק מתייחסת גם לעניין קבילות החתימה האלקטרונית, ומציעה כי נקודת המוצא תהיה כי מסר החתום בחתימה אלקטרונית מכל סוג שהיא יהא קביל בהליך משפטי, אלא אם הדין קובע אחרת. באשר למסר אלקטרוני החתום על ידי חתימה "מאובטחת", מוצע כי מסר כזה יהווה ראיה לכאורה לכך שהמסר האלקטרוני לא שונה לאחר מועד החתימה, ולכך שנחתם באמצעי אלקטרוני המתאים לחתימה אלקטרונית. לעומת זאת, מסר אלקטרוני החתום על ידי חתימה "מאושרת", נוסף על המעמד שניתן לחתימות מאובטחות, יהווה ראיה לכאורה לכך שהמסר האלקטרוני נחתם בידי בעל אמצעי החתימה. זאת מאחר שהחתימה המאושרת מספקת זיהוי חזק יותר של בעל אמצעי החתימה.
בנוסף, ההצעה לתיקון החוק מעניקה מתן שיקול דעת לצדדים המעורבים בחתימה (החותם או המסתמך) לבחור בסוג החתימה האלקטרונית אשר בו ייעשה שימוש. גמישות זו שמאפשר התיקון המוצע, מעורר חשש מפני פגיעה בחותמים במערכות יחסים בהן יש פערי כוחות בין הצדדים להתקשרות, ובמיוחד בהתקשרויות צרכניות. כדי להתמודד עם חשש זה, הוצע להוסיף הוראה לפיה במקרה בה לגורם מסוים הייתה עדיפות בעיצוב אופן החתימה האלקטרונית במסגרת ההתקשרות, אזי אם אותו גורם יטען כי מסר אלקטרוני מסוים לא נחתם בידו, נטל ההוכחה לכך יהא עליו.
לבסוף, באשר לפלט של מסר אלקטרוני החתום בחתימה אלקטרונית מאובטחת, התיקון המוצע קובע כי הוא יהיה קביל בבית המשפט כמקור ולא כהעתק, ובכך מתגבר על הכלל הדורש את הגשת הראיה הטובה ביותר, ומחזק את ההנחה כי פלט של מסר אלקטרוני שנחתם בחתימה מאובטחת מתאפיין ברמת מהימנות גבוהה בנוגע לזיהוי יוצר המסמך.
