רישום "לקוח טעון בדיקה" או רישומים דומים אחרים, אשר בנקים נוהגים לרשום ליד שמות לקוחות עם רקורד מתאים, נמצא לאחרונה סביר וראוי על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הקביעה נעשתה במסגרת דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש מאיר שרבט נגד בנק לאומי במסגרתה טען להפליית לקוחות המסומנים כטעוני בדיקה.
השופטת אסתר נחליאלי-חיאט קבעה במסגרת פסק-הדין כי "נוהל רישום ההערה הוא נוהל לגיטימי ואחד מהכלים בהם נעזרים הבנקים לניהול סיכונים. הנוהל נועד לאפשר לבנק לשמור מידע רלוונטי על לקוח, לצורך זיכרון ארגוני, והוא משמש ככלי עזר לגיטימי לקבלת החלטה מושכלת, על רקע התנהלות הלקוח בעבר ורמת הסיכון שהבנק מזהה בהתנהלות זו".
בהמשך פסק-הדין מציינת השופטת נחליאלי-חייט ביחס למדיניות סימון הלקוחות הבעיתים: "חשיבות המדיניות מקבלת משנה תוקף לאור ריבוי סניפים של הבנק, והאפשרות שיש לכל לקוח לפנות למספר סניפים במקביל. הבנק נדרש לסנכרן במידע הקיים בסניפיו השונים, כדי שפקיד בסניף פלוני יוכל לקבל החלטה מושכלת בעניין לקוח שאינו מוכר לו, שהתנהל כבר בעבר מול סניף אחר של הבנק… מדובר בהתנהלות כלכלית ראויה ונכונה, שהרי לבנק כגוף עסקי, יש אחריות כלפי בעלי המניות וכלפי כלל לקוחותיו. אין לצפות כי הבנק ייתן ללקוח שירות ללא בדיקה; אין לצפות כי הבנק ימנע מלשמור מידע הנוגע להיסטוריה רלוונטית להתנהלות הלקוח; ואין לצפות כי הבנק יתעלם ממידע רלוונטי שנשמר במאגריו בקשר ללקוח בלי לבחון את הרלוונטיות של המידע על שירותים שמבקש הלקוח".
לדעת השופט נחליאלי-חייט לקוח של בנק צריך לצפות כי לבנק יהיה זיכרון ארגוני ביחס אליו. "סביר בעיני שלקוח המתקשר עם הבנק בקשר ארוך טווח צופה כי למערכות הבנק מידע היסטורי על פעולותיו הפיננסיות ועל פעולות הנוגעות למערכת היחסים בינו לבין הבנק. סביר בעיני כי הבנק צריך לשמור במחשביו את המידע כי בעבר נאלץ הבנק למשל למחוק חובות של לקוח, או כי הצ'קים שלו חזרו, או כי הבנק נאלץ להגיש תביעות נגד אותו לקוח… אני גם סבורה כי לקוח סביר יודע, ולמצער צריך לדעת, כי הרקורד שלו בבנק השאיר עקבות, וכי העקבות נשמרו, כדי שהבנק ישתמש במידע זה ויאפשר לו לקבל החלטות מושכלות בעניינו".
ביחס לחובת הבנק לאפשר ללקוח לעיין במידע הנדון בעניינו, קבע בית המשפט כי מרגע שהבנק מסרב לתת שירות, חלה עליו חובת גילוי כלפי הלקוח: "הלקוח שמסומן ליד שמו הערת 'טעון בדיקה', ושהבנק מסרב לתת לו שירות כן יקבל את כל המידע המהותי שבגינו סירב הבנק ליתן לו את השירות. ממילא קיומה של ההערה שרק הסבה את תשומת לב הבנק לתת את הדעת להתנהלות הקודמת של הלקוח אינו רלוונטי ללקוח, מה שרלוונטי הוא הסירוב…".
השופטת נחליאלי-חייט אף הרחיקה לכת וקבעה בנוסף לכך: "אני לא רואה פסול בכך שהבנק ירשום בזיכרון הארגוני שלו כי לקוח הגיש תביעה/ות נגד הבנק. אני סבורה כי לא ניתן לקבוע באופן גורף כי רישום במקרה זה אינו לגיטימי, או כי פעולה זו חורגת מאמות מידה תקינות של דיני הבנקאות. כל עוד המניעים לרישום ההערה סבירים ומטרתם לשמר מידע רלוונטי בתוך הארגון לשם קבלת החלטות המצויות בליבת הפעילות של הבנק, נראה כי קיים היגיון עסקי בכך שהבנק ישמור בזיכרון הארגוני מידע על "פרופיל" הלקוח ודפוסי הפעולה שלו."
(ת"צ 25737-02-15)
