האם הפיכת נתונים לאנונימיים פוגעת בזכות לפרטיות? האם העברה שלהם לאחר שהפכו לאנונימיים לצד שלישי מפרה את הזכות לפרטיות? הכרעה משפטית בשאלות האלה לא נקבל בקרוב לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז אישר לאחרונה (05.03.2020) הסדר פשרה בבקשה להכרה בייצוגית שנוהלה כנגד חברת סלקום, אשר במרכזה עמדו השאלות האלה להכרעה.
בהתאם לפשרה שאושרה בבקשה לייצוגית, שהוגשה על-ידי פנחס יוסף ומרדכי גרינברג, תשלם סלקום סכום שינוע בין 12 ל-22 מיליון ₪ למנויי החברה ועוד שלושה מיליון ו-150 אלף ₪ שכר-טרחה לבא-כוח המבקשים ומיליון וחמישים אלף ₪ גמול לתובעים הייצוגיים.
בהתאם לבקשה שהגישו ה"ה גרינברג נטען כי חברת סלקום מסרה לחברה בשם טרנדאיט מידע היכול לחשוף פרטים אישיים של המנויים לרבות נתוני מיקום, למרות שעל פי הנטען המידע עבר אנונמיזציה לפני שהועבר מסלקום ולכן עבר כשהוא אנונימי. המבקשים טענו, בין היתר, כי בכך נעשה שימוש במידע שלא למטרה לשמה נמסר לחברה ובשל כך נפגעה פרטיותם, לצד טענות על עבירה על הוראות חוק נוספות כמו גם פגיעה בכבוד האדם שנקבע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
השופטת מכל נד"ב אישרה את הסכם הפשרה בין סלקום לה"ה גרינברג למרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה. בין היתר נימקה את האישור בכך שהכרעה בתיק, אם הייתה נדרשת, הייתה מעלה סוגיות שעדיין לא הוכרעו במשפט ומכאן אין לדעת כיצד היו מוכרעות בתיק שלפניה. כך למשל, בעניין סוגיית העברת נתוני מיקום לגורם מסחרי – לדעת השופטת זו סוגייה אשר "לא נדונה בפסיקה ויש סיכון לשני הצדדים". באשר לטענה כי לא דרושה הסכמה להפיכת מידע לאנונימי, התייחסה השופטת נד"ב לפסק-הדין שניתן בבית המשפט העליון לפני כשנתיים בעניין ברע"א 7828/17 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (9.1.18), וכתבה ביחס אליו: "נקבע כי אין צורך בקבלת הסכמת מטופל לאנונימיזציה של מידע רפואי אודותיו ולשימוש במידע רפואי אנונימי זה למטרה שאינה קשורה למטרה שלשמה נאסף המידע מלכתחילה מהמטופל. משמע אין צורך לקבל את הסכמת הלקוח לעשות שימוש במידע שלא ניתן לקשור אליו, קרי: מידע מותמם שאינו מזוהה ואינו ניתן לזיהוי, לרבות הסכמתו לשלבים הראשונים של עיבוד המידע בטרם התממתו ולהתממה עצמה". יחד עם זאת, לאחר מכן היא מסכמת: "לא מצאתי לדון ולהכריע בטענות הללו, ואולם אלה הן אך מבהירות כי הסוגייה נושא הדיון אינה פשוטה כלל ועיקר".
לבסוף השופטת נד"ב מסכמת: "נוכח חוות הדעת הקוטביות כמו גם תשובת המשיבה לרמו"ט והעובדה שהבודק אכן אינו בעל מומחיות בצד הטכני מדעי, והשאלות המשפטיות העולות בעניין שלפניי, אני סבורה כי לצורכי פשרה כפות המאזניים בשלב זה הן מעויינות ועל כן שאלת יכולת הזיהוי של המנויים לא הוכרעה, וכך גם שאלת הצורך בהסכמה להתממה. מצב דברים זה הוא מצב שראוי להגיע בו להסכמות של פשרה". רמו"ט, אגב, הוא שמה הקודם של הרשות להגנת הפרטיות.
באשר להסדרה העתידית – השופטת נד"ב קיבלה את הצעת הפשרה המתוקנת השנייה שהוגשה בתיק, כאמור בניגוד לעמדת היוהמ"ש לממשלה, לפיה התחייבה סלקום כי בכל הנוגע לשימוש ו/או העברת מידע, המבוסס על ביצוע פרופיילינג על בסיס נתוני מיקום של לקוחות סלקום, לצדדים שלישיים לצורכיהם של הצדדים השלישיים, לפעול בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות, הדין והוראה של רשות מוסמכת. השופטת סיכמה, תוך ביקורת לרשות להגנת הפרטיות, במשרד המשפטים: "אני סבורה כי לצורך הליך של תובענה ייצוגית די בכך שהמשיב יצהיר כי יפעל על פי הדין, כפי שעשתה המשיבה. אני סבורה גם שיש ליתן משקל, שחרף שהתובענה הייצוגית הוגשה בשנת 2015, לא פעלו הרשויות המתאימות להסדרת הנושא נשוא התובענה".
(ת"צ 22141-03-15 גרינברג ואח' נ' חברת סלקום ישראל בע"מ)
