הרשות מבקשת להדגיש את עמדתה, כי מעסיקים המעוניינים להשתמש במערכות האוספות נתוני מיקום של עובדים, נדרשים לקיים את הוראות חוק הגנת הפרטיות ותקנותיו, וכן לעמוד בדרישת המידתיות, נוכח מעמדה החוקתי של זכות הפרטיות של העובד – כפי שהוכרה זה מכבר בבתי הדין לעבודה בישראל.
שימוש במערכת הניטור יכול שייעשה רק לאחר בחינה מעמיקה של היחס הראוי בין התועלת שתצמח מכך, לבין הנזק והפגיעה בזכותו של העובד לפרטיות במהלך העבודה, ורק בהעדר חלופה אחרת שאינה אוספת נתוני מיקום, ושיש בה כדי להגשים את תכלית איסוף הנתונים.
גישת הרשות מתבססת על כך שעצם השימוש בשיטות איסוף נתוני מיקום דוגמת שימוש באפליקציות מבוססות GPS או מערכות איכון המתוקנות ברכבים, על מנת לנטר את מיקומו של העובד, יוצר פגיעה תמידית בזכותו לפרטיות גם כאשר המעקב נעשה אחר פעולותיו במסגרת יום העבודה.
מגילוי דעת הרשות עולה כי מעסיק יהיה רשאי להשתמש במערכת האוספת נתוני מיקום של עובד רק לשם תכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה העומדת בדרישת המידתיות. הרשות מזכירה את הלכת איסקוב, לפיה, מטרה כללית וחסרת זיקה לאינטרסים הלגיטימיים של מקום העבודה לא תוכר כתכלית ראויה למעקב אחר עובד ולשימוש במידע שהופק אגב כך.
על המעסיק לבחון אם סוג העבודה וטיב תפקידו של העובד הם כאלו המצדיקים מעקב אחר נתוני מיקומו. ככלל, מצב בו פעילותו הרגילה של העובד היא משרדית יערים קושי על המעסיק להצדיק איסוף נתוני מיקום, וכך גם ניטור נתוני מיקום של עובד מעבר לשעות העבודה.
הרשות ממליצה לבחור בחלופות הפוגעניות פחות כך שהאמצעי ישרת את התכלית, כגון מערכת שתבחן את הימצאות העובד בנקודות ציון גאוגרפיות ספציפיות שיקבעו מראש והן רלוונטיות לביצוע העבודה, וזאת מבלי לנטר את כל מסלול נסיעתו. דוגמאות נוספות: להפסיק את הניטור למשך הזמן בו העובד צריך להגיע למקום פרטי במהלך העבודה, או להשתמש במערכת השומרת נתונים באופן מוצפן או לא מזוהה, ופתיחת ההצפנה תעשה רק בתנאים המוגדרים מראש.
במידה ומעסיק בוחר להשתמש במערכת האוספת נתוני מיקום, וככל שקיימת תכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה, עליו לעמוד בדרישות הרשות ובתנאי החוק והתקנות.
[גילוי דעת: איסוף נתוני מיקום של עובדים באמצעות אפליקציות ייעודיות ומערכות איכון ברכב, הרשות להגנת הפרטיות]
