בימים האחרונים אנו עדים לאחת ההונאות הגדולות ביותר שהייתה יכולה רשות ממשלתית להוביל. בליווי השיר “זה לא אני” של דני רובס, מנסה רשות מרשם האוכלוסין לשכנע אותנו להוציא תעודת זהות ביומטרית. לשכנע, זו אולי מילה עדינה. מנסים להפחיד אותנו שם, שאם לא נוציא תעודה, זהותנו תיגנב.

מה אומרים לנו שם בתשדיר הזה, שבו רואים אדם חסר אונים, לאחר שמתחזה מכר לו את הדירה או פתח חשבון בנק על שמו? טוענים בפנינו שאם הייתה לו תעודת זהות ביומטרית, זה לא היה קורה. במילים פשוטות: עובדים עלינו בעיניים.

פרויקט תעודת הזהות הביומטרית ידע מאבקים רבים של גורמים שונים נגדו ובצדק. על פי הפרויקט זיהוי אזרחי המדינה, בתעודות הזהות שלהם ובדרכונים, יבוצע באמצעות טביעת האצבע ותווי הפנים שלהם, שיילקחו לצורך כך מכל אזרח. הביקורת הציבורית נגד המאגר כללה גם שורה של אנשי אקדמיה מתחום המחשבים והטכנולוגיה, שהתראו על הקלות הרבה שבה ניתן לזייף טביעת אצבע, כאשר דולפים הנתונים, ואיבוד אמצעי הזיהוי החשוב הזה ללא כל דרך חזרה. יותר מזה, דליפת הנתונים, הזהירו, תוכל להביא לזיוף קשה יותר של זהות אדם באמצעות אותם אמצעים בדיוק, אותם הוא ימסור לצורך הוצאת תעודת הזהות והדרכון שלו.

בכל העולם המתקדם כבר הוצאו תעודות ביומטריות, בהן הוצפן צ’יפ עם הפרטים הביומטריים, וכאשר האזרח מגיע לנקודת בידוק, משווים את הפרטים במציאות עם אלו שבאותו צ’יפ. כך זה אמור לעבוד גם אצלנו. אלא שבארץ, בנוסף לכך, הוקם מאגר מידע ביומטרי אשר כלולים בו כל הפרטים הביומטריים. וכפי שנכתב רבות והוכח אינספור פעמים – מאגר מידע, מאובטח ככל שיהיה, סופו להיפרץ. דווקא כשמצוי בו מידע רגיש. זו הבעיה של הפרויקט וסביבה הביקורת הרבה.

בצל  המאבק וההתנגדות הרבה לפרויקט, החליטה הכנסת לבצע בהתחלה רק ניסיון למשך שנתיים, במסגרתו לא יחויבו האזרחים להוציא את אותה תעודה ביומטרית, אלא יעשו זאת בהתנדבות. הניסיון החל לפני מספר שבועות. לכן אנחנו מוצפים בימים אלו בתשדירים שונים המנסים לשכנע אותנו להיות עכברי ניסוי ולהוציא תעודה ביומטרית.

מה לא אומרים לנו בתשדירים? שזה פרויקט ניסיוני. לכן, נניח שאדם יוציא תעודת זהות ביומטרית – הרי עדיין יוכל להגיע הנוכל לבנק עם זיוף תעודת הזהות הישנה של אותו אדם. הבנק לא ידע שיש לאותו אדם תעודה ביומטרית והכל יתנהל בדיוק אותו דבר. את זה לא מסבירים לנו בתשדירים. משקרים לנו.

לא מספרים לנו בתשדירים גם על המאגר הביומטרי והאפשרות שטביעת האצבע של האזרח שיענה לפרסומים ויוציא תעודה, תדלוף. כשמישהו ישתול את אותה טביעת אצבע בזירת פשע, למשל, יוכל אותו אזרח לשיר את השיר “זה לא אני” כל הדרך לחדר החקירות של המשטרה. שם זה באמת לא יעזור לו.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.