בית המשפט העליון דחה לאחרונה (24.7.2025) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהתירה לפרסם את תמונתו של אדם שהורשע בעבירות מין חמורות, על אף התנגדות אחיו התאום (צד שלישי להליך) אשר חשש לזיהוי שגוי. הערעור התמקד בטענה כי פרסום התמונה עלול להביא לכך שהציבור יזהה את המערער כעבריין בשל הדמיון החיצוני ביניהם, תוך פגיעה בשמו הטוב ובפרטיותו. בית המשפט קבע כי למרות הנסיבות החריגות, עקרון פומביות הדיון גובר, במיוחד כאשר מדובר בעבירות מין ובמורשע שאינו נתון במאסר.
החידוש המרכזי בפסק הדין טמון בכך שהותר לפרסם את תמונת המורשע רק כאשר שמו המלא יצוין על גבי התמונה עצמה, בגופן בולט ומודגש, ולא בצידה בלבד כבדרך כלל. בכך, לדעת בית המשפט, מצטמצם משמעותית החשש לבלבול בין התאומים, והפגיעה האפשרית בפרטיות המערער אינה מצדיקה חריגה מהכלל של פומביות. השופט כבוב הבהיר כי ככל שפוטנציאל הזיהוי השגוי נמוך יותר, כך ייטה האיזון לטובת התרת הפרסום.
בית המשפט גם הבהיר כי הזכות לשם טוב, שעליה התבסס הערעור, אינה מהווה עילה מספקת כשלעצמה להגבלת פרסום, בוודאי כשמדובר בצד שלישי להליך. מאחר שהמורשע כבר אינו נהנה מחזקת החפות, ומשהציבור זכאי לדעת על מסוכנותו, חלה חובה להעדיף את האינטרס הציבורי, בפרט במקרים של עבירות מין שבהם קיים גם שיקול הרתעתי ונוגע להגנה על הציבור.
ההחלטה מחדדת את מגמת הפסיקה המעדיפה את פומביות הדיון ככלל, גם במקרים מורכבים של פגיעה פוטנציאלית בצדדים שלישיים. החידוש המהותי, דרישת ציון שמו של המורשע על גבי התמונה עצמה, מהווה פתרון נקודתי לאתגר ייחודי של זיהוי שגוי בין תאומים זהים, ומעידה על נכונות ביהמ"ש לייצר איזונים חדשניים תוך שמירה על האינטרס הציבורי.
