בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו דחה לאחרונה (9.6.2026), תביעה שהוגשה נגד חברה ממנה רכש התובע מכשיר טלפון נייד, לאחר שעובד החברה צילם את תעודת הזהות של התובע לצורך אימות פרטיו בעת איסוף ההזמנה. בנסיבות העניין, ובהיעדר הוכחה לכך שתצלום תעודת הזהות נשמר או עובד ב"מאגר מידע" כהגדרתו בחוק, נקבע כי לא חלה חובת היידוע הקבועה בסעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות ומשם כך לא קמה לתובע זכאות לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 15א לחוק.
מעובדות המקרה עולה שהתובע רכש מהנתבעת מכשיר טלפון נייד באופן מקוון, והתבקש לאסוף אותו בסניף החברה באמצעות הצגת תעודה מזהה. בעת הגעתו לסניף, עובד השירות צילם את חלקה הקדמי של תעודת הזהות באמצעות מכשיר הטלפון האישי שלו, והשווה את הפרטים שבתצלום לפרטי ההזמנה. לאחר שהתברר כי הפרטים תואמים, נמסרה ההזמנה לתובע.
לטענת התובע, צילום תעודת הזהות נעשה שלא כדין ותוך הפרת חובת היידוע שבסעיף 11 לחוק. הסעיף מחייב כי פנייה לאדם לקבלת מידע אישי לשם עיבודו במאגר מידע תלווה בהודעה הכוללת פירוט אם מסירת המידע היא חובה או תלויה בהסכמה, מהי מטרת איסוף המידע, זהות בעל השליטה במאגר, למי יימסר המידע וקיומן של זכויות עיון ותיקון.
הנתבעת טענה מנגד כי העובד פעל על דעת עצמו ולא על פי הנהלים, וכי תצלום תעודת הזהות לא נשמר במאגר מידע כלשהו שבבעלות החברה. עוד הוצהר בפני בית המשפט כי התמונה נמחקה ולא נשמרה בכל מערכת אחרת של החברה.
בית המשפט קיבל את עמדת הנתבעת ודחה את התביעה. נקבע כי גם אם צילום תעודת הזהות עשוי להיחשב כעיבוד דיגיטלי של מידע אישי, לא הוכח כי הנתבעת מקיימת "אוסף פרטי מידע אישי" או לחילופין מאגר מידע כלשהו, הכולל תצלומים של תעודות זהות. בנסיבות אלה, חוק הגנת הפרטיות אינו חל, שכן לא מדובר בפנייה לקבלת מידע אישי לשם עיבודו במאגר מידע, ובהתאם לא חלה חובת היידוע ולא קמה זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק.
בית המשפט הדגיש כי התובע ביסס את תביעתו על הפרת סעיף 11 לחוק בלבד, ולא העלה עילה אחרת של פגיעה בפרטיות. לכן, משנקבע כי סעיף 11 אינו חל בנסיבות המקרה, לא נותרה לתובע עילה אחרת שעליה ניתן לבסס את תביעתו.
עם זאת, פסק הדין כלל ביקורת על אופן התנהלות הנתבעת מול פניות התובע. בית המשפט ציין כי רק לאחר הגשת התביעה נכנס מנהל השירות בחברה לעובי הקורה בעניין, וכי עד לאותו שלב תגובותיה של החברה תרמו להבנתו של התובע כי יש בסיס לתביעתו. כך, בתשובתה הראשונה ציינה החברה כי קיים מאגר מידע רשום בנוגע לפרטי לקוחות, מבלי להסביר כי תצלום תעודת הזהות לא נשמר בו. גם כתב ההגנה כלל טענות ללא ביסוס על הוראות החוק, ובכלל זה טענה כללית שלפיה ניתן לצלם תעודת זהות לצורך עסקי מסחרי, מבלי להפנות להוראת חוק מתאימה.
בשל התנהלות זו, אף שהתביעה נדחתה לגופה, קבע בית המשפט כי התובע זכאי להוצאות משפט. נקבע כי מענה מדויק ומלא יותר מצד הנתבעת עשוי היה לאפשר לתובע לשקול את הצידוק שבהגשת התביעה, ואולי אף לחסוך מן הצדדים את ניהול ההליך. בהתאם לכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 500 ש"ח.
לסיכום, פסק הדין מחדד כי לא כל פעולה נקודתית של צילום או אימות תעודה תקים כשלעצמה עילת פיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, בפרט כאשר לא הוכח שהמידע נאסף לשם עיבודו במאגר מידע. לצד זאת, פסק הדין מדגיש את החשיבות של מענה מדויק, מבוסס ומתועד לפניות לקוחות בענייני פרטיות, שכן מענה לקוי עלול לחשוף את הארגון להליך משפטי ולהוצאות גם כאשר התביעה נדחית לגופה.
- ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 38187-12-25 אדיר קינגסלי נ' סי.טי.אי גומובייל בע"מ (נבו, 9.6.2026).
