בהחלטה מעניינת שהתקבלה על-ידי נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, במהלך חודש דצמבר 2014 נדחתה בקשת ערעור על אישור תובענה ייצוגית, שהוגשה כנגד חברת אור הקסם בע"מ, בגין שיגור מסרים שיווקיים שחרגו מהוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982, הידוע בכינויו "חוק הספאם".
עיקר טענות הערעור, נגעו לאישור התובענה נגד מר גדי ליסר, בעל השליטה ומנהלה של חברת הפרסום הנתבעת. לטענתו, הוראות חוק תובעות ייצוגיות, התשס"ו – 2006, קובעות כי בעלים של תאגיד ששלח מסר פרסומי, לא ייחשב כ"מפרסם" על-פי הוראות חוק התקשורת, ובשל כך הרי שאין לאשר נגדו תובענה ייצוגית בנושא זה. כמו כן, ליסר טען כי הוראות חוק תובענות ייצוגיות אינן מאפשרות פיצוי ’ללא הוכחת נזק’, שהוא הפיצוי הקבוע בגין משלוח מסרים שיווקיים בניגוד לחוק.
בהחלטתו, הנשיא גרוניס ציין כי בפסיקה קיימות אמנם גישות שונות באשר לתחולת חוק תובענות ייצוגיות על בעלי תאגיד, אולם לאור נסיבות המקרה, אפילו במידה וליסר לא יוכר כמפרסם כהגדרתו בחוק, אין בכך כדי לדחות את התובענה הייצוגית בכללותה כנגד החברה שבבעלותו, ואילו קבלת טענותיו תהווה צעד משפטי בלתי יעיל שאין בה לתרום לסיום ההליך.
באשר לטיב הפיצוי הקבוע בחוק התקשורת, גרוניס ציין כי הפיצוי המבוקש בתביעה אינו פיצוי הניתן ’ללא הוכחת נזק’, כטענתו של ליסר, אלא פיצוי ’בגין נזק שאינו ממוני’, המבטא פגיעה הכוללת נזק בצדה, אולם אינה פגיעה כלכלית במהותה.
בהחלטתו מפנה הנשיא גרוניס להרחבה בנושא חוק ה’ספאם’ לספר תורת המסר – בין דיוור ישיר ל’ספאם’.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
להחלטה המלאה לחץ כאן
