מה כבר לא נכתב בשבועות האחרונים על אל"מ עופר וינטר, מח"ט גבעתי. כתבו כאילו ניסה לטייח ולהסתיר את העובדות הנוגעות לעבירות שמיוחסות למג"ד גדוד צבר של גבעתי, האשימו כאילו מסר נתונים לא נכונים בהקשר לכך – כלומר שיקר – לאלוף הפיקוד כשדיווח לו על הפרשה. ביקרו את העובדה שלא פנה בעצמו למצ"ח, לפרקליטות הצבאית וליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים כדי לדווח על התלונות בעניין והסתפק רק בדיווח לאלוף פיקוד הדרום.
והנה אחרי כל המהומה, בא הרמטכ"ל, בני גנץ, וסגר את הפרשה בנזיפה קלה של אלוף פיקוד הדרום באל"מ וינטר – נזיפה כמו זיכוי מלא מכל שורת ההאשמות שיוחסו לוינטר בעניין. במילים אחרות, קבע גנץ: לא היו דברים מעולם. לו היה ממש בהאשמות שפורסמו בקול תרועה רמה, זה לא היה מסתיים כפי שהסתיים.
מעבר לשיעור שלמדו בעניין בצבא, הפרשה משאירה הרבה שאלות פתוחות. דומה, שלפני הכול היא צריכה להדאיג כל אחד ואחת מאיתנו. דפוס הפעולה שהשתרש בקרבנו, בו חשדות ראשוניות כנגד אדם מפורסמות כהאשמות במשפט שדה תקשורתי, בצורה המציגה את אותו אדם כמי שכבר נגזר דינו, כאשר הלכה למעשה טרם הסתיימה אף הבדיקה בנוגע לאותן חשדות, שלא לאמר שמועות – צריך להדאיג את כולנו.
היום הקורבן היה אל"מ וינטר. מחר זה יכול להיות את, אתה או המקורב אלייך. כך ראינו לנגד עיננו כיצד שמו הטוב של אל"מ וינטר נרמס ונטחן עד דק, למרות היותו חף מפשע. אך לא רק הוא נפגע מכך, שהרי הכתם דבק גם במשפחתו, שמאז פרסום הפרשה, מצאו עצמם במוקד תשומת לב שלילית, ונאלצו בוודאי להתמודד עם מבטים עוינים ברחוב ושאלות מביכות. מגיבור מלחמה הפך אל"מ וינטר לאדם ששמו נקשר בפרשה פלילית. החשדות שדבקו בו חתומות על מצחו כאות קין לכל חייו, ללא קשר לתוצאה דהיום.
אבל פרשת וינטר היא רק סימפטום, משום שהיום זה אל"מ וינטר ומחר יהא זה קורבן אחר שישלם את מחיר האיוולת של מי שאצה לו הדרך לחרוץ את דינו של שמו הטוב של אדם על לא עוול בכפו, שכן, מדובר בפרסומים שהמיטו קלון עליו ועל בני משפחתו בטרם הוכחה אשמתו.
השאלה מי אשם בפארסה הזו? החשודה המיידית היא התקשורת. הרי שם התגלגל פרסום הפרשה, דרך מהדורות החדשות המרכזיות בערוצים השונים ועל פני דפי העיתונים הראשיים. אלא שהשאלה שצריכה להישאל היא כיצד פרטי הפרשה מגיעים לידי התקשורת? קשה להתעלם מכך, שבכל פעם בה מתגלגלת חקירה שיש לה סממנים של סיפור שיכול להעסיק את התקשורת, או שמא להאדיר את פועלם של גורמי החקירה, הדברים מוצאים עצמם מהר מאוד החוצה אל אותן כותרות של מהדורות החדשות. שם, במקום שבו מחליט מי שמחליט להדליף את הסיפורים האלה החוצה מסיבותיו המפוקפקות, נעוץ שורש הרעה, אותה כדאי ורצוי לעקור.
טוב יעשו מקבלי ההחלטות אם יפעלו למגר את תופעת ההדלפות על הליכי חקירה, בצבא ובמשטרה כאחד, ויעשו כל מאמץ להתחקות אחר המדליפים. טוב יעשו אם ימצו את החקירה עד תום, יפעלו כנגד הדלפות חסרות בסיס או שמץ של הוכחה ורק לאחר שיסיקו את המסקנות המתבקשות, יפנו לאמצעי התקשורת.
יותר מכך, ראוי אולי שלא לתת לחתול לשמור על השמנת, ולקבוע בחוק, איסור פרסום על הליכי חקירה מעין אלו, כל עוד לא הוגש כתב אישום. את השם הטוב של אל"מ וינטר ודומיו יהיה קשה מאוד להחזיר, גם לאחר המסקנות שהוסקו לטובתו בסופו של דבר, אבל חוק כזה עשוי למנוע את הפגיעה בשמם הטוב של חשודים בפרשיות עתידיות, שיתבררו כחפים מפשע.
