בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל לאחרונה ערעור שהגיש עו"ד על החלטת בית משפט השלום, שקבע כי תלונה שהוגשה נגדו לוועדת האתיקה חוסה תחת חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע. במקרה שלפנינו, החלטת המחוזי עשויה לשנות את האופן שבו תלונות לוועדות האתיקה ייבחנו בעתיד.
בהתאם לעובדות, המערער טען כי תלונה שהגישה נגדו עמיתו למקצוע, בליווי תצהיר של לקוח, כללה לשון הרע ופגעה בשמו הטוב. התלונה טענה שהמערער ניסה להחתים את הלקוח על מסמכים תוך הפרת נהלים, ואף הטעה אותו לגבי אופי המסמכים. ועדת האתיקה גנזה את התלונה לאחר שקבעה שאין ראיות מספיקות לתמוך בטענות.
בית משפט השלום קיבל את בקשת הנתבע לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע, וקבע כי ועדת האתיקה היא גוף בעל סמכות מעין שיפוטית. לפיכך, הפניה לוועדה חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המעניקה חסינות מוחלטת לפרסומים שנעשו תוך כדי דיון בפני גוף שיפוטי או מעין שיפוטי.
המערער טען כי ועדת האתיקה אינה גוף מעין שיפוטי אלא גוף בעל סמכויות אכיפה ותביעה בלבד, בדיוק כשם שהמשטרה " וחטיבת החקירות והתביעה המשטרתית שבה" אינה גוף בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית ולכן תלונה לוועדה אינה חוסה תחת החסינות שבסעיף 13(5) לחוק. המשיב טען כי לחסינות זו נתנה פרשנות מרחיבה, הכוללת גם את ההליך המקדמי של הגשת תלונה לוועדת האתיקה, כשלב מקדים לדיון בבית הדין למשמעת.
בבית המשפט המחוזי, כבוד השופטת ענת זינגר קבעה כי ועדת האתיקה אינה גוף בעל סמכות מעין שיפוטית, בהתאם להלכת ידיד מבית המשפט העליון. נקבע כי ועדת האתיקה משמשת כגוף אכיפה ותביעה בלבד, ולכן תלונה שהוגשה לוועדה אינה נהנית מחסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע.
בית המשפט הדגיש כי הגשת תלונה לוועדת האתיקה אינה חלק מהליך שיפוטי, ולכן לא ניתן להעניק לה חסינות מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק. יחד עם זאת, נקבע כי כל תלונה תיבחן לפי נסיבותיה והגנות אחרות עשויות לעמוד למתלונן, אך לא במסגרת חסינות גורפת.
לסיכום, פסק הדין עשוי להשפיע משמעותית על האופן שבו תלונות לוועדות האתיקה ייבחנו בעתיד. ההחלטה מדגישה את הצורך לבדוק את תוכן התלונה והנסיבות שבהן הוגשה, ולא להעניק חסינות מוחלטת מראש לכל תלונה שמוגשת לוועדת האתיקה.
