כוח ההשפעה שצובר אדם שהוא 'מוביל דעה' כלפי התנהגות עוקביו, עשויה להצדיק הכרה בעוצמה מסוימת של מגבלות על פרסומיו, מעבר לאלו החלות על אדם מן השורה. כך עולה מפסיקת בית משפט השלום בפתח תקווה שפורסמה לאחרונה (11.10.20), במסגרתה הוגש כנגד הנתבע תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בגין שני פרסומים של הנתבע, אשר מגדיר את עצמו כ"מוביל דעה". התביעה התקבלה באופן חלקי ונפסק, לגבי הפרסום הראשון כי הנתבע חרג מתחום הסביר וזאת מאחר שגרם לביוש חסר פרופורציה של התובע. לגבי הפרסום השני לא הוכח כלל שמדובר בלשון הרע, וכמו כן, לא הוכחה הפגיעה בפרטיות.
התובע הינו אדם פרטי אשר בחר להעלות פרסומים קשים וחמורים ביחס לאביו של אלאור עזריה בדף הפייסבוק שלו. הנתבע, הידוע בכינוי "הצל", הינו זמר מוכר אשר נוהג להביע את עמדותיו בהקשרים ציבוריים ואף מגדיר את עצמו "מבין מובילי הדעה הבכירים בישראל". בעקבות פרסומו של התובע, בחר הנתבע להגיב בפוסט פוגעני ומביש. לאחר-מכן, התחלו התכתבויות קשות בין התובע לנתבע בגין הפרסום ושליחת מכתב דרישת תשלום והתנצלות מצד ב"כ התובע, ואז התפרסם הפוסט השני של הנתבע מושא תביעה זו.
השופט אמיר לוקשינסקי גל קבע כי מדובר בפרסומים של 'מוביל דעה' ברשת האינטרנט ומיוחס אליו מאפיין מרכזי בהשפעתו בפועל על התנהגות הקהל שנחשף אליו. מצד אחד אין לדרוש מ"מוביל דעה", כמו הנתבע, לעמוד בסטנדרטים עיתונאיים של כלי תקשורת מסורתיים, ואולם מצד אחר כוח ההשפעה שצובר אדם שהוא 'מוביל דעה' כלפי התנהגות העוקבים שלוו, עשוי להצדיק הכרה במגבלות נוקשות יחסית על פרסומיו, מעבר לאלו החלות על אדם מן השורה, שאינו עוסק בדרך קבע בהשמעת התבטאויות ואינו נהנה מקהל מאזינים המושפעים מעמדותיו. השופט הבהיר כי היותו של המפרסם 'מוביל דעה' עלולה להעצים את השפלת מושא הפרסום, ולהגביר את הסיכון של פגיעה לא מידתית. כל זאת, בפרט כאשר מדובר במצב של פערי כוחות מהותיים בין 'מוביל הדעה' לבין מושא הפרסום שהוא אדם פרטי, שעמדותיו אינן מעוררות עניין ציבורי של ממש ובהתאם הטעמים שביסוד חופש הביטוי כלפיו אינם מתקיימים. במקרה זה השופט פסק כי הנתבע חרג מתחום הסביר, וזאת מאחר שהוא גרם לביוש חסר פרופורציה של התובע, הגם שהתבטאויות התובע הן כאלו שיש להתבייש בהן. בנוסף, לגבי הפרסום השני לא הוכח כלל שמדובר בלשון הרע וביחס לרכיב הפגיעה בפרטיות נפסק, לגבי שני הפרסומים, כי התובע לא פירט באופן סדור היכן טמונה הפגיעה.
ת"א 47698-02-17
