שלילת האפשרות מאדם המעוכב לחקירה להתפנות בפרטיות מהווה פגיעה בזכות החוקתית לפרטיות, שאינה מידתית ואינה מגובה בסמכות חוקית. כך פסק לאחרונה (30.04.2025) בית משפט השלום בקריות.
מדובר בתובע שעוכב לתחנת משטרה ולא הותר לו להתפנות לשירותים עם דלת סגורה, אלא עם דלת פתוחה בלבד. בית המשפט פסק כי מדובר בפגיעה חמורה בזכותו לפרטיות.
השופט מוטי כהן נשען בפסק דינו על הלכה שנקבעה בעניין לייבל (רע"פ 4743/20 מרדכי לייבל נ' מדינת ישראל), לפיה זכותו של אדם לפרטיות כוללת גם את זכותו שיניחו לו לנפשו תוך הגבלת נגישותם של אחרים לתחום היחיד. כמו כן, מציין השופט כהן כי סעיף 7(א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" וכי העובדה שהזכות לפרטיות מנויה במפורש בחוק היסוד, מלמדת על מעמדה החוקתי הרם, ועל היחס בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים.
בית המשפט הדגיש כי לא נמצא בנוהל המשטרתי כל איסור מפורש על סגירת דלת תא השירותים עבור מעוכב, וכי אין לפרש את ההוראה הקיימת בנוהל להשאיר את דלת תא ההמתנה פתוחה, כאיסור כולל על פרטיות בעת שימוש בשירותים. יתרה מזו, הוא קבע כי מאחר שהעיכוב חרג מהזמן המותר בחוק (שלוש שעות), הפגיעה בפרטיות הייתה חמורה אף יותר ונעשתה ללא סמכות חוקית – מה שמונע מהרשות ליהנות מהגנות החוק.
תאד"מ 28689-07-24 אופק נ' פרקליטות חיפה אזרחי
