זה פרץ לתודעה בעקבות לונדון. הבירה הבריטית היתה בין הערים הגדולות הראשונות שהתגאו בכך, שכל פינה בעיר מרושתת לעין המצלמה. לא לקח זמן רב וערים רבות אחרות בעולם הלכו בעקבותיה. גם בישראל ערים כמו עכו, פתח-תקוה ונצרת עלית מתגאות בפריסת מצלמות שכזו, אשר  לפניהן היתה זו ירושלים, אשר כיסתה כל פינה בעיר העתיקה לעין המצלמות.

הנימוק לפריסת המצלמות משותף לכל הרשויות המקומיות שנוהגות כך: אמצעי ביטחון ואבטחה, הן להגברת הביטחון האישי של האזרח והן כאמצעי לשמירה על הרכוש, העירוני והפרטי. בהמשך למטרה מוצהרת זו מעבירות הרשויות המקומיות, כעניין שבשיגרה, חומר מצולם למשטרה ולרשויות הביטחון והאכיפה האחרות.

קשה לטעון כנגד מגמת פריסת מצלמות בעיר. גם מול אלו החרדים לגורלה של הזכות לפרטיות, טיעונים כמו ביטחון אישי, הגנה על הרכוש ודומיהם, תמיד מנצחים במאבק זה. יחד עם זאת, עדיין נשאלת השאלה, האם המטרה לא תמיד מקדשת מידי את האמצעים? האם רצונה הטוב של הרשות המקומית לא גורם, לעיתים, לעצימת עיניים מפני אזרחים, העלולים להיפגע מאותה פריסת מצלמות?

אין ספק שהחומר שנאסף על-ידי המצלמות יכול להוות, לעיתים, חומר נפץ בידי הרשות המקומית. כך המצלמות יכולות לקלוט את הבעל הבוגד באשתו, העובד שהודיע במקום עבודתו שהוא חולה אך העדיף ללכת לים או סתם צילום של אזרח שיכול לבזות או להשפיל אותו במידה ויפורסם. הצטברות החומר המצולם יכולה גם להעיד על הרגלי חיים של אזרחים, מקומות בהם הם נוהגים לבקר ופרטים דומים אחרים.

תוך כדי “חגיגת” הצילום יכולות מצלמות הרשות המקומית גם לקלוט, בדרך אגב, את הנעשה בתוך בתי המגורים עצמם מבעד חלון הבית. אותן מצלמות אף יכולות לקלוט את אותו זוג שמצא לעצמו מקום שקט ואינטימי באחד הלילות בגינת העיר.

בדוגמאות אלו עולים מקרים ומצבים אישיים ואינטימיים. פרסומם יכול להוביל לפגיעה בפרטיות ובעקבותיה תביעה  נגד הרשות המקומית. לצורך החוק, אגב, כדי לקיים את יסוד ה”פרסום” די בכך שיראה את הדברים אדם אחד שאינו נמנה על מפעילי פרוייקט צילום הרשות המקומית. אדם אחד (!), שלא צריך לראות וראה.

כפיתרון לבעיות האפשריות, ניתן כמובן להמנע מפריסת מצלמות ברשות המקומית. זה לא הפיתרון שאנחנו מחפשים. כמעט לכל נקודה במפה העירונית יש מספר זויות צילום. כך, כאשר מציבים מצלמה בעיר, ניתן להציבה באופן  שהיא תצלם את השטח שאנחנו מעוניינים לראות, מבלי שתהא סכנה לחדירה דרך החלונות לבתי-מגורים או מקומות פרטיים אחרים. במקרים שאין כל בריירה אחרת – ניתן לפנות לאזרחים הרלבנטיים ולנסות לקבל את הסכמתם למיקום שבו תהיה המצלמה.

מעבר למיקום המצלמות, על הרשות המקומית להבטיח בהנחיות והוראות ברורות את המורשים המעורבים בגישה לחומר המצולם בהליך צילום הרשות. יותר מכך, ראוי להעביר את מורשי הגישה הליך סיווג, בדומה לסיווג בטחוני, לפני מתן הרשאה. את החומר המצולם ראוי להשמיד בתוך זמן קצר ביותר, ממועד הצילום ועד הרגע שבו התברר כי המצלמה לא קלטה אירוע חריג. משך זמן כאמור לא צריך להעלות על זמן סביר של כ- 72 שעות. על הרשות יהא לקבוע בנוסף הוראות ברורות לגבי העברה של חומר לגורמי החקירה והביטחון, מתי יש להעביר חומר, איזה סוג של חומר, מי המורשה ברשות לקבלת החומר והוראות דומות אחרות.

צרוף כל הפעולות המוצעות עם הליך צילום הרשות המקומית יבטיח, שלא רק נהיה מוגנים מפני פעילות פלילית בשטח הרשות, אלה גם מפני אפו החטטני של ה”אח הגדול”. הגנה זו טובה, במקרה הזה, לשני הצדדים, גם לשקט הנפשי של האזרח, וגם לזה של העומדים בראש הרשות.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.