הרשות להגנת הפרטיות פרסמה לאחרונה (03.01.2022) טיוטת גילוי דעת בנושא: פרשנות תקנה 3 לתקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי מידע שמחוץ לגבולות המדינה, תשס"א-2001). גילוי הדעת הועמד להערות הציבור עד לתאריך 24.01.2022.
תקנה 3 האמורה קובעת, כי בעת העברת מידע לפי תקנות 1 או 2 לתקנות העברת המידע לחו"ל, בעל מאגר מידע צריך להבטיח בהתחייבות בכתב של מקבל המידע, כי המקבל נוקט אמצעים מספיקים להבטחת פרטיותם של מושאי המידע, וכן הוא מבטיח, שהמידע לא יעבור לכל אדם אחר מלבדו.
מלשון התקנה ניתן ללמוד, כי מדובר באיסור גורף על גורם במדינה זרה, שקיבל מידע מישראל, ועומד בתנאי תקנה 1 או 2 לתקנות, הקובעות את התנאים המאפשרים העברת מידע אישי מעבר לגבולות המדינה, להעביר את המידע לבעל מאגר אחר או לגלות אותו במסגרת הסתייעות במיקור חוץ.
לעמדתה של הרשות, התקנה לא תואמת את ההתפתחות הטכנולוגית ואת מבנה יחסי הכלכלה והמסחר הבין לאומיים, ועל כן היא מבהירה, כי לשיטתה, האיסור על הגורם במדינה הזרה להעביר את המידע לצד שלישי, לא יחול אם ניתנה לכך הסכמה בכתב של בעל המאגר שממנו הועבר המידע מישראל, וזאת בכפוף לכך שהעברת המידע לצד השלישי נעשתה כדין.
כלומר, כאשר קיימת הסכמה של מעביר המידע מישראל, להעברתו לצד שלישי במדינה זרה, אפשר לראות בפעולה זו, העברה חדשה של מידע מישראל ולא כהעברה נוספת במדינה זרה.
עוד מבהירה הרשות, כי על היקף ותוכן ההתחייבות הנזכרת בתקנה 3, אינם חייבים להגיע כדי הסכם "לקיים את התנאים לאחזקת מידע ולשימוש בו החלים על מאגר מידע בישראל" כלשון תקנה 2(4) לתקנות. ההתחייבות אליה מתייחסת תקנה 3, יכולה לכלול ערובות מצומצמות יותר להבטחת פרטיותם של נושאי המידע, וזאת תוך התייחסות להיקף המידע, רגישותו ושאר הנסיבות הצריכות לעניין.
