בית משפט השלום באשדוד נדרש לדון לאחרונה בתביעת לשון הרע של חברת צלילה, כנגד חברת צלילה מתחרה באילת, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ובמספר הזדמנויות
התבטאה כנגדה וכנגד השירות שמעניקה ללקוחותיה.
התובעים טענו כי מנהליה ועובדיה של חברת מרינה דרומית דייברס בע"מ, ניסו לפגוע במדוזה פרויקטים ימיים בע"מ, כמתחרה עסקית, תוך פרסום דברי דיבה קשים על מדוזה ועל מנהלה, בכוונה לפגוע בעסקיה. בנוסף טענו, כי מועדון מדוזה פעל וסיפק שירותים ברמה אשר יש בה לסכן את חיי הצוללים המשתמשים בשירותיו וכי הנתבעים או מי מטעמם הפיצו דברי שקר, לפיהם מדוזה נוהגת להונות את לקוחותיה באופן כזה שהיא מעניקה להם, בתום קורסים שהיא עורכת, תעודות הסמכה הנחותות מאלו שהתחייבה להם. לצורך הוכחת טענותיהם האמורות, ציינו התובעים ארבעה מקרים, אשר תועדו באמצעות הקלטות וכן באמצעות צילומי וידאו וחוקרים פרטיים. התובעים טענו, כי הפרסומים שבוצעו על ידי הנתבעים, גרמו להם לנזקים כבדים, ועל כן העמידו את התביעה על סך של 1,000,000 ₪.
הנתבעים בכתב הגנתם, טענו כי התביעה הוגשה נוכח חוסר הצלחתה של מדוזה בשוק הצלילה בישראל, בשל חוסר מקצועיותה ובשל מחדלים חמורים שליוו את התנהלותה. לטענת הנתבעים, הדברים שנאמרו על ידיהם אינם מהווים לשון הרע, ולחילופין, ככל שמדובר בדברי לשון הרע, הרי שעומדות להם ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1985.
במהלך הדיון נדרש בית המשפט לדון בסוגיה ייחודית- התובעים הודיעו, כי הם מוותרים על הבאת הראיות לעניין הנזק ומסתפקים בהעמדת תביעתם על הפיצוי הסטטוטורי המכסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע. לאור זאת, הנתבעים העלו את הטענה, לפיה מדוזה, בהיותה תאגיד, אינה זכאית לקבלת פיצוי בשל עוולת לשון הרע, אלא אם הוכח קיומו של נזק ממון. לפיכך, הואיל ומדוזה העמידה תביעתה על פיצוי סטטוטורי בלבד, והואיל ולא הביאה ראיה לגבי נזקי ממון מהם סבלה, הרי שיש לדחות התביעה, אפילו יסתבר כי מי מהנתבעים הוציא לשון הרע עליה.
בית המשפט קבע לעניין זה כי, אחת מתכליות סעיף חוק איסור לשון הרע, נוגעת לפגיעה הרגשית אשר עלולה להיגרם לאדם כתוצאה מן הפרסום הפוגע, ותכלית זו אינה רלבנטית לתאגיד. אולם, ביסוד חקיקת הסעיף עומדות תכליות נוספות, אשר עומדות בפניו של בית המשפט במקרה דנן: מטרת ההרתעה והצורך במתן סיוע ראייתי לנפגע בהוכחת הנזק להתגבר על קשיי ההוכחה, נוסף על כך בית המשפט הוסיף גם את האינטרס הציבורי בייעול ההליך המשפטי הנוגע לתביעות בגין לשון הרע. לכן, בית המשפט קיבל את עמדת התובעים לפיה מדוזה אכן זכאית לקבל את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, ללא צורך בהבאת מסכת ראיות בדבר שיעור הנזק הכספי שנגרם לה.
לאור האמור, בית המשפט מצא את הנתבעים אחראים לדברי לשון הרע בשלוש הזדמנויות שונות כנגד התובעים, לרבות החברה, השופט גיל דניאל קבע, כי על הנתבעים לשלם לתובעים בסה"כ סכום של 80,000 ₪ בתוספת סכום של מחצית מהוצאות המשפט בסה"כ 14,040 ₪.
[ת"א (אשדוד) 1228-06 מדוזה פרוייקטים ימיים בע"מ נגד מרינה דרומית דייברס בע"מ ואח’]
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
