חוק החדירה לפרטיות של קליפורניה (California Invasion of Privacy Act – CIPA), אשר נחקק בשנת 1967 במטרה להתמודד עם האזנות סתר, ציתות ויירוט בלתי מורשה של תקשורת, שב לאחרונה למרכז הבמה המשפטית. אף שהחוק נחקק עשורים לפני עידן האינטרנט המודרני, הוא משמש בשנים האחרונות בסיס לגל של מכתבי התראה לפני תביעה, הליכי בוררות ותובענות ייצוגיות נגד עסקים המפעילים אתרי אינטרנט.
במרכז ההליכים עומדת הטענה כי טכנולוגיות אינטרנטיות נפוצות ושגרתיות – ובהן cookies, פיקסלים למעקב, כלי אנליטיקה, תגיות, SDKs, טכנולוגיות session replay, כלי צ'אט, שורות חיפוש באתרים וצ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית – עשויות, בנסיבות מסוימות, להיחשב כאמצעים ליירוט תקשורת או כהתקני מעקב מסוג pen register או trap and trace. מכתבי הדרישה מתמקדים, בין היתר, בטענה להעברת כתובות IP, מזהי דפדפן, מזהי cookies, כתובות URL, נתוני הפניה ומטא-דאטה של בקשות רשת לספקי צד שלישי, ללא קבלת הסכמה מספקת מראש.
טענות אלה יוצרות חשיפה משפטית משמעותית לעסקים, בין היתר משום ש-CIPA מאפשר פיצוי סטטוטורי של 5,000 דולר לכל הפרה, או פי שלושה מהנזק בפועל, לפי הגבוה מביניהם. בהתאם, גם טענות הנוגעות לשימוש בכלים מקובלים באתר עלולות לשמש בסיס למכתבי דרישה ולניסיון לקדם פשרות או הליכים ייצוגיים.
הניסיון להחיל חוק משנות השישים על טכנולוגיות אינטרנט מודרניות מוביל לאי-ודאות משפטית ניכרת. הפסיקה בנושא אינה אחידה: חלק מבתי המשפט דחו תביעות מסוג זה, בין היתר כאשר סברו כי החוק לא נועד לחול על תקשורת אינטרנטית רגילה או כי לא התקיים "יירוט" אסור, בעוד שאחרים אפשרו להליכים להמשיך. חוסר הבהירות אף הוביל שופט פדרלי לתאר לאחרונה את החוק כ"בלאגן מוחלט". לפי סקירות עדכניות, בתי המשפט בוחנים את התביעות בהתאם לנסיבות כל מקרה, לרבות אופן השימוש בטכנולוגיות באתר ומידת הזיקה של העסק לקליפורניה.
בחודש יוני 2026 עלה הנושא גם בזירה החקיקתית בקליפורניה, על רקע בחינה מחודשת של הצעת החוק SB 690. ההצעה מבקשת לצמצם את תחולת CIPA ביחס לעיבוד מידע הנעשה למטרה עסקית מסחרית, ובכך להתמודד עם המתח שנוצר בין חוק האזנות ותיק לבין מסגרות פרטיות מודרניות יותר, כגון CCPA ו-CPRA, המסדירות היבטים רבים של איסוף ושיתוף של מידע אישי והשימוש בו.
על רקע זה, הדיון סביב SB 690 משקף ניסיון להתמודד עם הפער שנוצר בין חוק ותיק שנועד במקור לעולם האזנות הסתר, לבין המציאות הדיגיטלית שבה אתרים עושים שימוש שגרתי בכלי מדידה, פרסום, התאמה אישית ושירות לקוחות. השאלה המרכזית היא האם יש להמשיך ולעצב את גבולות האחריות המשפטית באמצעות פרשנות מרחיבה של CIPA, או לקבוע הסדר חקיקתי עדכני וברור יותר ביחס לטכנולוגיות אינטרנט מודרניות. כך או כך, הדיון סביב CIPA ממחיש את הקושי שבהחלת דיני פרטיות ותיקים על מציאות טכנולוגית המשתנה במהירות.
