הרשות להגנת הפרטיות רואה חשיבות רבה בזכות העיון במידע הקבועה בחוק הגנת הפרטיות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בגילוי דעת שפרסמה לאחרונה (7.08.230) בנושא. בגילוי הדעת, תחת הכותרת ״זכות העיון הפרטית״, מתרכזת הרשות בעיקר בזכות העיון במידע אישי המוחזק בידי רשויות ציבוריות ובמרכזיותה של הזכות.
עבור גורמים רבים מדובר בהזדמנות משמעותית לבחינת נהלי החברה בתחום זכות העיון במידע, ו-ווידוא כי נהלי החברה מקיימים את כלל דרישות הדין והצורך בחידודם, קודם לאירוע שיביא את הרשות בעקבותיו.
להלן עיקרי גילוי הדעת:
- ראשית, הרשות מחדדת מהי ״זכות העיון הפרטית״: לכל אדם יש זכות לעיין בעצמו או על-ידי בא-כוחו שהרשהו בכתב או על-ידי אפוטרופוס במידע עליו שמוחזק במאגר מידע (לפי סעיף 13(א) לחוק). יש לאפשר את יישום הזכות בעברית, אנגלית או ערבית (לפי סעיף 13(ב) לחוק). ישנם גם סייגים לזכות המתירים לבעל מאגר מידע שלא למסור את המידע המבוקש, כגון אם לדעתו המסירה תגרום למבקשה נזק חמור לבריאותו הגופנית/נפשית או תסכן את חייו (לפי סעיף 13(ג) לחוק, מקרה בו המידע יימסר לרופא/פסיכולוג מטעם המבקש), או אם קיים חיסיון ביחס למידע זה (לפי סעיף 13(ג1), אלא אם המבקש הוא מי שהחיסיון לטובתו).
- הרשות מסבירה כי על גופי השלטון, האכיפה והביטחון חלה חובה נרחבת לאפשר את זכות העיון הפרטית, עד כדי דרישת מתן הנמקה בכל מקרה ומקרה בו יסורב מבקש עיון במידע, כולל במקרים בהם החוק מתיר לרשות לסרב לבקשת העיון.
- על גופים פרטיים חלה חובת מתן זכות עיון מצומצמת יותר, שעיקריה המפורטים בתקנות הגנת הפרטיות והינם:
- את הבקשות לעיון במידע המוחזק במאגר הנמצא ברשותכם, המבקשים נדרשים להגיש חתומות ובכתב (לפי תקנה 1), ובצירוף תשלום אגרה (לפי תקנה 6).
- הארגון אליו הוגשה הבקשה, מחויב להיענות לבקשת העיון, ולא עומדת לרשותו זכות סירוב (לפי תקנה 4). אי-מתן תשובה יפורש כסירוב (לפי תקנה 5(ב)).
- זכות העיון תינתן בפועל למבקש תוך לא יאוחר מ-30 מהיום בו התקבלה הבקשה לעיון (לפי תקנה 2(א)), ויכולה להינתן בתדפיס או במצג (לפי תקנה 2), כאשר רצוי שתינתן באמצעות משלוח קובץ דיגיטלי הניתן לקריאה, שמיעה או צפייה.
- בגילוי דעת קודם שלה (משנת 2017), חידדה הרשות כי היקפו ותוכנו של המידע שעליו חלה זכות העיון, נגזרים מהגדרת המונח "מידע" בסעיף 7 לחוק (״נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו״), ומהפרשנות המרחיבה שניתנה לו בפסיקה. כלומר, הזכות לא חלה על מידע עסקי גרידא שאינו קשור למבקש המידע.
