בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של עמית שטיינהרט נגד הסופר והעיתונאי אליהו אשד, וקבע כי דמות הנבל בספר "ההונאה הבולגרית" מבוססת על שטיינהרט בצורה שניתנת לזיהוי ברור. בית המשפט פסק לטובת התובע פיצויים בסך 200,000 ש"ח, מתוכם 150,000 ש"ח בגין לשון הרע ו-50,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות, וכן חייב את הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.
הפרסומים נשוא התביעה הופיעו ברשת החל משנת 2015, כאשר אשד פרסם פרקים מהספר וטען כי מדובר ביצירה בדיונית. התובע טען כי מאחורי הכסות הספרותית הסתתרה כוונה לפגוע בשמו הטוב, על רקע סכסוך עסקי קודם בין השניים. בית המשפט בחן את העוולה באמצעות "מבחן המכר הסביר", על פיו ייבחן האם אדם המכיר את התובע יוכל לזהות אותו בדמות הספרותית. נקבע כי צירוף כלל המאפיינים – ישראלי המתגורר באירופה, מרצה בחקר מודיעין בסופיה, עוסק בנדל"ן בבולגריה ובעל זיקה לתחום פשעי המחשב – תואם "בדיוק נמרץ" את התובע.
לצד ההתאמה המקצועית והביוגרפית, בית המשפט הדגיש כי הדמות תוארה בספר כבעלת עודף משקל, לאחר ניתוח קיצור קיבה וכמי שסובל מסוכרת – פרטים רפואיים שאינם בגדר דמיון ספרותי אלא מידע אישי שהופיע בספר כמוטיב מרכזי. נקבע כי חשיפת מידע בריאותי זה מהווה פגיעה בפרטיות, בייחוד כאשר השימוש בו נעשה כחלק מהדמות המרכזית ומאפשר זיהויו של התובע על ידי סביבתו.
קביעת האחריות התבססה גם על התרשמות בית המשפט מכוונה לפגוע, לאחר שנמצא כי הנתבע יצר קישורים ברשת שהובילו משמו של שטיינהרט ישירות לפרסומי הספר. בשל כך, הוחל כפל פיצוי סטטוטורי ללא צורך בהוכחת נזק.
בנוסף לפיצוי הכספי, הורה בית המשפט לאשד לתקן את כלל הפרסומים בתוך 30 יום, לרבות שינוי מאפייני הדמות כך שלא ניתן יהיה עוד לזהותה עם שטיינהרט, לרבות הסרת אזכורים לישראל, לאקדמיה בבולגריה ולתחום פשעי המחשב, וכן מחיקת ההתייחסויות למצבו הבריאותי של התובע. פסק הדין מחדד כי גם יצירה ספרותית המוצגת כבדויה עשויה להוביל לאחריות משפטית, מקום שבו הדמות ניתנת לזיהוי ופוגעת בשמו הטוב ובפרטיותו של אדם. בכך מציב בית המשפט גבול ברור בין חופש הביטוי לבין הגנת הפרט, ומבהיר כי מסגרת ספרותית לבדה אינה מקנה פטור מאחריות לעוולות המתבצעות במסווה של יצירה בדיונית.
