מהו דבר 'דבר פרסומת', לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982? בית משפט השלום בהרצליה מנסה לעשות סדר בסוגיה ומגדיר ביחס למסרים מעורבים, הכוללים מסר אינפורמטיבי המלווה בפרסום: " מסר מעורב, אף הוא מסר העונה לקריטריונים שבחוק, גם אם חלקו הקטן מהווה עידוד רכישת וצר או שירות, וחלקו הארי מעניק לנמען את השירות שביקש".
התובעת בתיק הינה מנוייה לעיתון 'הארץ', המנוי אף כולל גישה למהדורה האינטרנטית של העיתון. מעבר לכך, עיתון 'הארץ' מעמיד לרשות לקוחותיו שירות מיוחד אשר נשלח לכתובת הדוא"ל של האדם המנוי, בשירות זה מקבל המנוי את 'עשר הכתבות הטובות ביותר' ישירות לכתובת הדוא"ל שלו. דא עקה, כשהתובעת פתחה את הכתבה האמורה היא גילתה כי כחלק מהכתבות שנשלחו אליה משולבים מספר פרסומות מסחריות אשר אינן קשורות לשירות אותו ביקשה לקבל.
התובעת טענה כי כל הודעה הכוללת הצעה מסחרית ועידוד באופן כלשהו של הנמען לרכוש שירות או מוצר, חוסה תחת הגדרת 'דבר פרסומת'. מעבר לכך, טענה התובעת כי הפרשנות הנכונה צריכה להתבסס על הפרשנות התכליתית, והיא – צמצום הפניות המסחריות האוטומטיות שזוכה אדם לקבל.
הנתבעת, עיתון 'הארץ', טענה מנגד כי בדברי ההסבר לחוק ה'ספאם' הובעו הבעיות שמבקש האיסור שבחוק לפתור: בעיות אבטחת מידע, חדירה למחשבים, הפצת וירוסים, פגיעה בפרטיות והטרדה, ומכאן ששילוב הפרסומות בכתבה אינה עונה על תכליות אלה. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי הפרסומות המשולבות בעקיפין אינן בגדר "דבר פרסומת" כיוון והאלמנט השיווקי שבהן הינו בעל אינטרס כלכלי משני.
השופטת יפעת אונגר ביטון, קבעה כי אין עוררין שהחלק העיקרי של הפרסום הינו החלק העיתונאי, וכי החלק הפרסומי-מסחרי מהווה חלק מינורי מן הפרסום הכללי. מכאן, השאלה המשפטית הינה האם בשל החלק המינורי העקיף, תחשב כל ההודעה כ"דבר פרסומת" שאינו כדין? לדעת כב' השופטת, התשובה לשאלה הנ"ל חיובית. זאת, לאור כוונת המחוקק אשר ביקש לפרש את מונח זה באופן נרחב, כאשר התכלית העיקרית הינה מניעת משלוח הודעות או פרסומים שונים, שלא בהתבסס על הסכמה מפורשת מראש של הנמען.
תא"מ 21784-11-16 (הר') זוננשיין נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ
