האם הסרת משתתף מקבוצה באפליקציה "Whatsapp" מהווה "פרסום", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965? בית המשפט השלום ברחובות השיב לאחרונה (16.08.2023) על שאלה זו בשלילה.
ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שהגיש מתאמן בקבוצת ספינינג כנגד מתאמנת אחרת, לאחר שזו הסירה את אותו ואת בת זוגו מקבוצת ה- Whatsapp, בה השתתף במשך שנה וחצי.
התובע טען, בין היתר, כי הסרתו בוצעה על רקע מחלוקת שבינו לבין חלק מחברי הקבוצה. במסגרת זו, חברי קבוצת ה- Whatsapp נחשפו להודעה אשר נשלחת באופן אוטומטי באמצעות מערכות האפליקציה, אשר מודיעה לחברי הקבוצה על עצם הסרת המשתתף. עוד טען, כי הסרתו בוצעה שלא כדין או ברשות המאמנת. לאור האמור, התובע טען כי הסרתו מהקבוצה עולה כדי לשון הרע.
מנגד, הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בתביעת השתקה שאינה מגלה עילה, וכי מעשה ההסרה אינו "פרסום" או "לשון הרע".
בפסק דינו, השופט ישראל פת סבר כי בנסיבות העניין חל קושי להוכיח כיצד הסרת התובע מקבוצת ה- Whatsappעולה כדי "פרסום", שכן הדרישה על פי סעיף 2 לחוק הינה כי הפרסום ייעשה בכתב, בעל פה או בכל צורה אחרת, קרי, על ידי מעשה אקטיבי.
לאור זאת, השופט סבר כי פעולת ההסרה איננה מהווה פרסום ואף לא פרסום פסיבי. יתרה מכך, סבר כי בהנחה והיה מדובר בפרסום, בנסיבות העניין אין כל קשר בין הסרת התובע מהקבוצה לבין גינוי, השפלה או ביזוי, ולכן התובע לא הוכיח כי הנתבעת אמרה או כתבה ביטוי כלשהו אשר עולה כדי פגיעה בשמו הטוב של התובע.
על כן, היות ולא הוכח כי הנתבעת פרסמה דבר שיש בו כדי לפגוע בתובע, נקבע כי יש לדחות את התביעה, ולחייב את התובע לשאת בתשלום שכ"ט והוצאות הנתבעת.
