17 ביוני 2024 0:26

השלום בעכו: מכתב פנימי בחברה יכול לעלות לכדי לשון הרע

בית משפט השלום בעכו קבע לאחרונה (21.02.2013) כי שליחת מכתב פנימי בחברה ציבורית, אשר בתוכנו מופיע שמו של אדם כמי שביצע עבירה של גניבת רכוש, עולה לכדי לשון הרע כנגדו ונמצא בגדר "פרסום" בהתאם לדרישת החוק, זאת למרות שהמכתב לא פורסם ברבים וכמות האנשים שנחשפו אליו היא קטנה מאוד.

הרקע לתביעה הינו תובע אשר עבד כנהג בחברה קבלנית אשר סיפקה לנתבעת (חברת החשמל)  עבודות הובלה. בעקבות מידע מודיעני שנאסף על-ידי גורמי ביטחון מטעם הנתבעת, עלו חשדות כנגד התובע ונהגי קבלן אחרים, אודות מעורבותם בגניבת רכוש מהנתבעת. משכך נערכה פשיטה משטרתית בביתם של החשודים, אך לא בביתו של התובע ומשכך לא הוכח שהיה מעורב בעצמו מפרשות הגניבה.

למרות זאת, במכתב אשר נשלח על-ידי קב"ט מחוז חיפה של הנתבעת לקב"ט הארצי אודות החיפוש שבוצע, צוין כי התובע היה בין הנהגים שבבתיהם נמצא הרכוש הגנוב, על בסיסו של מכתב זה נתגלעה עיקר המחלוקת.

התובע טען שהצגתו כמי שנתפס שבחזקתו רכוש גנוב של הנתבעת מהווה פרסום שנועד לפגוע בשמו הטוב ולהשפילו בעיני הבריות והכול ללא כל הצדקה, כאשר הדבר לא התרחש בפועל. לעניין דרישת הפרסום טען התובע, כי למכתב נחשפו גורמים שונים הן בחברת הנתבעת והן מחוץ לה.  התובע דרש מהנתבעת לשלם לו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪.

הנתבעת טענה כי מכוח מעמדה כתאגיד סטטוטורי המחזיק בסמכויות שלטוניות, הרי נכון לסווג אותה כרשות מוסמכת, ולכן יש להעמיד לה את ההגנה הקבועה בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-   1965 תחת סעיף 13(9). נוסף על כך טענה, כי אין לראות במכתב כמקים את יסוד הפרסום, מהטעם שעסקינן במכתב פנימי שהועבר מאורגן לאחר בתוך הנתבעת עצמה. טענה נוספת של הנתבעת הייתה להגנת "אמת דיברתי". זאת בעקבות מידע מודיעיני מוצק והעובדה שלטענתה שמו של התובע נקשר בשורה ארוכה של מעשי גניבה ומעילה שבוצעו בחברה.

בית המשפט קבע כי על הנתבעת היה לערוך בדיקה ממשית כדי לבדוק, האם הוכח שאכן הנתבע היה מעורב בחיפוש אשר התבצע על ידי המשטרה ובבדיקה פשוטה ביותר הייתה יכולה לגלות את חוסר הדיוק והטעות שהתבטאה במכתבה. יתר על כן קבע בית המשפט כי אין כל משקל לנסיבות עריכת המסמך וניתן לראות בו פרסום, גם אם הינו פנימי, באם לא הגיע בפועל לידיעת אדם כלשהו זולת הנפגע, די בכך שלפי הנסיבות עשוי היה להגיע לידי אדם אחר. לבסוף, כב’ השופט אברהים בולוס קבע כי לאור היקף הפרסום שנעשה לעיני המכותבים, מידת הפגיעה בכבודו של התובע והתנהלות הצדדים הפיצוי שקבע לחייב את הנתבעת עומד על 8,000 ₪.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

שתפו את הפוסט:

Facebook
Twitter
LinkedIn

מסתמנת החלת חובה בחוק למינוי ממונה פרטיות בארגון

חובה למנוי ממונה הגנה על הפרטיות תחול גם בישראל. כך עולה מדיון שקיימה לאחרונה (05.06.2024) ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, במסגרת הדיונים על תיקון ...

הכנסת – מושב הקיץ 2024: תיקון 14 לחוק הגנת הפרטיות על הפרק

אם לא יחולו הפתעות כמו הכרזה על בחירות ופיזור הכנסת או אירוע דומה אחר, תיקון מספר 14 לחוק הגנת הפרטיות צפוי לעבור במהלך מושב הקיץ ...

דירוג האיכות של Dun's 100 לשנת 2024: משרד דן חי ושות' דורג שוב בקבוצת האיכות הראשונה בתחום הסייבר

דירוג האיכות של מדריך dun’s 100 פרסם את דירוג משרדי עורכי הדין לשנת 2024. בתחום הסייבר המדריך דירג, את משרד דן חי ושות', שוב, תחת ...

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה גילוי דעת בנושא איסוף מספרי תעודות זהות וצילום תעודות זהות

בעת האחרונה ישנה מגמה גוברת של בתי עסק הדורשים מהלקוח למסור מספר תעודת זהות לצורך מתן שירות, ולעיתים אף דורשים למסור צילום של תעודת הזהות ...
דילוג לתוכן