הפעמים במערכה הנוכחית שבה שידרו באחד הערוצים תמונה כזו, של אדם יושב אל מול הריסות ביתו, העיר-שאל אותם אותו אדם: “רגע, אפשר קצת פרטיות”? ההערה-אמירה הזו העלתה שאלה, שצריכה להטריד כל מי שהזכות לפרטיות חשובה לו – עד לאן יכולה התקשורת לחדור לחיינו?

אין חולק כי צילום ביתו של אדם היא פגיעה בפרטיותו ופגיעה בצנעת חייו. בית המשפט העליון תאר באחת ההזדמנויות, לפני מספר שנים, כי במשוואה שביתו של אדם הוא מבצרו, הצגת מראה פנים הבית חודרת את אותו מבצר ומביאה לחשיפה של אותם דברים אינטימיים, שרוב האנשים רוצים לשמור רק על עצמם, כמו איך נראה הבית שלהם, איזו חלוקה נעשתה לחדרים, חדרי שירותים, מטבח וכדומה. שם באותו עניין שנדון בבית המשפט העליון, דובר על חשיפה לא רצונית של הדמיה של בית על-ידי האדריכל שתכנן אותו. לא היה ספק לשופטי העליון, שחשיפה של בית אמיתי חמורה אף יותר.

מהצד השני התקשורת תטען, כי גם אם קיימת כאן הפרה של פרטיותם של בעלי אותם בתים שנפגעו, הפעולה שלהם משרתת את העניין הציבורי שיש בפרסום, בכך שהוא ישרת את הציבור, כאשר זה מבקש לגבש את עמדתו על האירועים. נימוק זה מבוסס באחת ההגנות בחוק הגנת הפרטיות ומכאן תהא ההצדקה לטענה הזו.

בצומת הזו שבין שתי הטענות, על קו המאזניים, תעלה כמובן השאלה מי צודק ואיזו נורמה נכון יהיה לבסס. מצד אחד חשיפת ביתו של אדם, במיוחד כאשר הוא נעשה בהפתעה תוך מהלך החיים השגרתי, פוגעת פגיעה קשה בדיירי אותו בית. מנגד, אכן יש חשיבות להציג את ההריסות שהמערכה גובה מאיתנו, ודאי כדי לבסס את היכולת של הציבור לגבש את עמדתו בנושא.

לפני כעשר שנים תוקן חוק הגנת הפרטיות כך שהצגת אדם שנפצע או נהרג בעת אירוע תאונתי או בטחוני, מהווה פגיעה בפרטיותו. המחוקק שלח את התקשורת לטשטש את הזהות, מקום בו זו תחליט כי יש עניין ציבורי בפרסום כזה. ואכן במערכה הנוכחית, ובמיוחד בכל אותם ניסיונות לינץ’ מגונים, זהות הקורבן טושטשה. התקשורת פעלה כאן בצייתנות לדבר המחוקק. השאלה למה היא לא נוהגת כך כאשר מדובר ברכוש. אפשר להשיג את אותו אפקט של תשומת הלב הציבורית, גם אם יראו פגיעות ברכוש תוך טשטוש כל פרט מזהה. עמדת בית המשפט העליון, כאשר ביקש לפרש את חוק הגנת הפרטיות בעניין, הייתה ברורה, כבר אמרנו.

בהרבה מקרים הרושם שמשאירה לנו התקשורת, בצער רב, הוא שמישהו צריך לעשות מעשה כדי שיפנימו, שמי שמוצא רקטה בחדר השינה שלו, לא תמיד רוצה לחלוק את החוויה הזו עם כל עם ישראל. תביעה של נפגע כזה שביתו נפגע וצולם אולי תעשה סדר ותביא לאותו טשטוש פרטים ראוי. השאלה למה התקשורת לא יכולה להיות רגישה למצב, גם בלי שאותו נפגע ילך לערכאות.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.