האם ישראל מתקדמת לאימוץ הזכות להישכח? מוקדם להגיד. הצעת חוק פרטית שהונחה על שולחן הכנסת מנסה לעגן את הזכות להישכח ביחס לקטינים, אשר אם תתקבל תאפשר לקטינים לדרוש מחיקת מידע אישי שפורסם אודותיהם בפלטפורמות דיגיטליות. הצעת החוק נועדה לתת מענה לחששות הנוגעים לבריונות ברשת והפצת מידע אישי ללא הסכמה ברשתות החברתיות.
בשנים האחרונות, נעשו ניסיונות להסדיר את הזכות להישכח, אך אלו לא הבשילו לכדי חקיקה. הצעת החוק הוגשה על-ידי קבוצת חברי כנסת בראשות אלי דלל מהליכוד והיא נכתבה בהשראת תקנות ה-GDPR האירופיות, המעניקות לכל אדם את הזכות לבקש מחיקת מידע אישי כאשר אינו רלוונטי, מדויק או הולם. בישראל, החקיקה הקיימת אמנם מאפשרת תיקון מידע שגוי, אך אינה כוללת מנגנון מפורש למחיקת מידע אישי.
הצעת החוק מעלה שאלות איזון בין הזכות לפרטיות לבין הגעה לחקר האמת. מחד, קיים צורך דחוף בהגנה וביצירת מסגרת חוקית שתאפשר לילדים למחוק מידע אישי שאינו רלוונטי או פוגעני שמפורסם עליהם ברשתות החברתיות. מאידך, במקרים של עבירות פליליות, למידע ברשת יש משקל רב בהוכחת חפות או אשמה. עם זאת, ההצעה כוללת מנגנונים למניעת ניצול לרעה של הזכות, שכן היא אינה אבסולוטית ויש לאזנה מול שיקולים אחרים.
ההסדר המוצע מגדיר את עילות המחיקה השונות אשר עולות בקנה אחד עם החקיקה האירופית. לפי הצעת החוק, קטין שפורסם מידע אודותיו בפלטפורמת תוכן דיגיטלית זכאי לדרוש מהמפרסם את הסרתו אם התקיים אחד מאלה:
- לא ניתנה הסכמת הקטין לפרסום;
- הפרסום מתייחס למסכת עובדתית שחל לגביה שינוי נסיבות מהותי;
- הפרסום מתייחס למידע שעבר עיבוד בצורה שאיננה חוקית.
התיקון המוצע מגדיר גם את ההליך למימוש הזכות. כמו למשל שמסגרת הזמנים הנדרשים לשם מילוי בקשת המחיקה תהיה "בהקדם האפשרי". בנוסף התיקון מגדיר את המקרים בהם ניתן לקבוע כי אינטרס ציבורי מהווה סיבה מספקת לסירוב לבקשת מחיקה, וזאת מתוך הכרה שהזכות להישכח אינה אבסולוטית ויש לאזנה מול שיקולים אחרים. כמו כן, הסעיף מטיל על המפרסם חובת הנמקה בכתב מתוך שאיפה לייצר שקיפות ולקדם תהליך קבלת החלטות משמעותי והוגן.
בעידן שבו האינטרנט "אינו שוכח" כאשר במקרים רבים לילדים אין את היכולת לצפות את ההשלכות ארוכות הטווח של מסירת ופרסום מידע אישי, חקיקת הזכות להישכח תהווה צעד משמעותי בהגנה על פרטיות הקטינים ותאפשר להם עתיד בטוח יותר בשמירה על פרטיותם.
