הפעילות של הרשות להלבנת הון זוכה, מאז הוקמה בדיוק לפני שמונה שנים (פברואר 2002), להערכה רבה בקרב גורמים ששלטון החוק יקר להם. זו, אולי, הסיבה, שכאשר מידי פעם עולה מחדש העיסוק בשאלה, עד כמה מהווה השלטון בארץ “אח גדול”, היודע עלינו הכול, הדוגמה הראשונה שעולה אינה, בדרך-כלל, קשורה לפעילות הרשות להלבנת הון. זאת למרות המידע הרב הזורם אל מאגר המידע שלה על היקף רחב של אזרחים במדינה.

זהו אולי גם ההסבר לכך, שבימים אלו, הרחק מאור הזרקורים, מקדמת ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת הצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון, שרק תגביר את הכוח שיהיה בידי גוף זה. על-פי ההצעה, מידע רב יותר יזרום אל מאגר המידע של הרשות להלבנת הון, מחד, וגורמים רבים יותר יוכלו ליהנות ממידע זה. האצטלה של ה”חגיגה” הזו הינה הצורך להתאים את החקיקה בתחום לדרישות במעודכנות שנקבעו באירגונים הבינלאומיים העוסקים בעניין, כמו גם הגברת האכיפה בתחום, הן על-ידי העצמת כמות המידע האגור בידי הרשות והן על-ידי העברת מידע זה למגוון רחב של גופי חקירה.
הגברת האכיפה בעזרת מאגר הקיים ברשות להלבנת הון מכוונת נגד שני יעדים: כספים שמקורם בעבירות על החוק וכספים שיעדם הוא סיוע בפעילות טרור. ללא ספק מטרות חשובות.

עיון בהצעה מראה, כי אם עד ערב התיקון הייתה המשטרה, לצד השב”כ, זו עם היד על המידע ועל-פי ראות עיניה הייתה מחליטה אם לפתוח בחקירה בנושאי הלבנת הון, הרי שאם תתקבל ההצעה יוכלו ליהנות מהמידע גם גופים כמו המוסד, אמ”ן, מצ”ח, מח”ש וגופים דומים נוספים. המידע הזה אף יזרום בין הרשויות השונות בינן לבין עצמן.
ההצעה עוסקת גם בניסיון להגביר את האכיפה על כל הגופים שאמורים להעביר מידע לרשות. גופים אלו, כגון בנקים, גופים החברים בבורסה לניירות ערך, מבטחים וסוכני ביטוח, מנהלי קופות גמל ודומיהם, יהיו חשופים יותר ללחץ של הרשות. לחץ שמטרתו אחת: הגברת והעצמת העברת המידע מהגופים לרשות. כך לצורך אכיפה זו יוכלו הגורמים הממונים על גופים אלו, כמו המפקח על הבנקים בכל הנוגע לבנקים, לקבל אף הם מידע שיהא דרוש להם לפעולת האכיפה, וזאת כמעט ללא כל הגבלה.
קשת הגופים שיהיו מחויבים במתן מידע לרשות לאיסור הלבנת הון תורחב אף היא, במידה ותתקבל ההצעה. כך תקבל הרשות מידע מכל אותם גופים חדשים להם היא מחויבת עתה להעביר מידע, לצד רשימה הכוללת כמעט כל גוף ציבורי.

התגובה המיידית להצעה כזו הינה תחושה של רווחה. הנה למדינה יהיו עוד כלים כדי להבטיח את שמירת החוק והמאבק בפשיעה ובטרור. אלא שעיון מפורט בהצעה מעלה גם שאלות קשות ומשאיר תחושה, שהנה שוב ה”אח הגדול” מביט עלינו מלמעלה ורואה כל פעולה שאנו עושים, הפעם בתחום הפיננסי. השאלה, כמובן, אם זה מוצדק ועוד יותר מכך, אם הפגיעה הזו בפרטיות שלנו הינה מידתית.

הבעיה העיקרית העולה מהצעת החוק החדשה היא, כי מדובר במידע רגיש מאוד שהרשות ויתר גופי המידע יקבלו על אזרחים. מידע זה הינו, ברובו, שיגרתי לגמרי שאין בו על פניו עדות לעבירה כזו או אחרת. רק ההצטברות של מידע כזה, היא זו שמעלה, על-פי רוב, את החשד וגורמת לבחינה, האם יש מקום לפתוח בחקירה כנגד אותו גורם. בינתיים, שוכב במחשבי הרשות מידע, על כל אותם אנשים שבקרבם לא מצוייה הצטברות זו. בכך נפגעת פרטיותם של אנשים אלו פגיעה קשה. מובן, כי אם בזכות המידע שעבר בין הרשויות השונות הורשע האדם בעבירת הלבנת הון, אזי הפגיעה בפרטיות תמצא מוצדקת. מנגד, אלו שלא נמצא בסופו של דבר כל פגם בדרך פעולתם, מוצאים עצמם חשופים ללא כל הצדקה ופרטיותם נרמסת.

העוצמה הרבה שאוגרת בידה הרשות להלבנת הון, מתבטאת גם בסמכויות הרבות הקיימות לה אל מול הגופים מוסרי המידע. גופים אלו מוצאים עצמם ניצבים בפני דילמה לא קטנה. מחד, הם אינם ששים למסור מידע על לקוחותיהם, אך מאידך, אם לא יקיימו את הוראות החוק ויעבירו את המידע שהם מחויבים להעביר, הם עלולים למצוא עצמם בפני אישום פלילי, ממש כך.

בתוך הסבך הזה, שזהו רק קצה קצהו, אין ולו אזכור אחד של המילה “פרטיות” בחוק. ראש הרשות להלבנת הון, כמו הגופים האחרים הנהנים מ”חגיגת” המידע שהתיקון לחוק מציע, אינם מחויבים לשקול את מידת הפגיעה בפרטיות האזרחים אשר המידע אודותם זורם ביניהם, אל מול השיקולים שבבסיס החוק. הפרטיות, למי שקורא את החוק, כמו כלל אינה זכות.

בימים בהם הכנסת נדרכת כאשר בית-המשפט העליון מבטל סעיף בחוק, לאחר שמצא שהפגיעה בזכות המצויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעה באופן בלתי מידתי, ראוי יהיה לצפות שהיא תנהג אחרת בהצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון. כאשר היא יושבת עתה על המדוכה ודנה בתיקון לחוק, טוב יהיה אם יהיה מול ענייה יעמוד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אז יוכלו חברי הכנסת לשים לב, שגם לזכות לפרטיות, יש שם מקום של כבוד ולעמוד על המשמר שהפגיעה בזכות, אכן תהיה פגיעה מידתית ולא נמצא עצמנו שוב בפני בג”ץ גם בקשר לחוק זה.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.