מאת עו"ד דן חי

אירופה לא נחה גם בעת משבר הקורונה. לאחרונה קיבל בית הדין הגבוה לצדק במדינות האיחוד החלטה דרמטית הפוסלת את ההסדר שהתקבל להעברת מידע מאירופה לארצות-הברית וטרף את הקלפים ביחסי הצדדים ביחס להעברת מידע אישי.

ההחלטה הזו מזכירה, שעל שולחן הדיונים באירופה נמצא גם הסדר אחר, זה שנוצר בעקבות החלטת מדינות האיחוד מ-2011 להכיר בתאימות הדין בישראל בנושא המידע האישי לזה הנוהג באיחוד האירופי ולאפשר בכך העברה חופשית של מידע אישי בין אירופה לישראל. עם קבלת תקנות המידע האירופאיות החדשות (GDPR) בחודש אפריל 2016 (שנכנסו לתוקף במאי 2018) הוחלט באירופה לבחון שוב את ההחלטה הזו, בחינה שאמורה להסתיים בחודשים הקרובים.

כאשר בוחנים מה קרה אצלנו מאז קבלת ההחלטה ב-2011, המאזן לא מבשר טובות. בצד החיובי ניתן להצביע על קבלת תקנות אבטחת מידע חדשות, שהתקבלו בחודש מרץ 2017 ונכנסו לתוקף במאי 2018. מהצד השני, חקיקה תומכת בתקנות, שהייתה אמורה לתת לרשות להגנת הפרטיות כלים לאכיפתן, לא קודמה. הצעת החוק בעניין אומנם עברה קריאה ראשונה בכנסת, לפני שיצאנו לסבב של שלושת הבחירות האחרונות, אך לא מעבר לכך.

אבל בצד השלילי הרשימה עוד ארוכה. החוק שמאפשר לשב"כ לאכן את כל אזרחי המדינה אגב מחלת הקורונה, חוק שנמצא בהליכי חקיקה מתקדמים, סותר את תפיסת הרשויות באירופה, אשר ממליצות על מעקב וולונטרי אחר האזרחים ולא מעקב הניתן לשרותי ביטחון פנימיים על כל האזרחים. קבלת החוק בארץ לא תוסיף לנו נקודות.

אבל מעבר לכל אלה, חוק הגנת הפרטיות הישראלי הוא חוק ישן, חוק שהתקבל ב-1981 ועבר שינוי משמעותי אחרון ב-1996. מאז כמו חלפו שנות דור, האינטרנט נכנס לפעולה ועוד חידושים טכנולוגיים מקיפים רבים. באירופה התקבל, כאמור, חוק הגנת מידע חדש אבל לא רק שם. בקליפורניה נכנס השנה לתוקף חוק מידע חדש (ה-CCPA), בברזיל, בארגנטינה, יפן והרשימה עוד ארוכה. בישראל לא נעשה דבר בנושא, אפילו לא טיוטת חוק.

אין זה חדש שנושא הפרטיות לא מעניין כל-כך את המחוקק הישראל. קולות בנושא נשמעים עוד מתחילת שונות האלפיים. אך למרות זאת לא נעשה דבר. בתחילת שנות האלפיים היה, אומנם, צוות במשרד המשפטים שהמליץ על שינוי החוק. כמה שנים מאוחר יותר אף יצא תזכיר חוק שהמליץ לצמצם את חובת רישום מאגרי המידע בישראל, חובה ארכאית שקיימת כאן משנת 1981. אבל מעבר לכך לא נעשה דבר.

קבלת החלטה אירופאית שמשטר המידע בישראל לא תואם את זה באירופה, תהווה מכה קשה לעסקים רבים בישראל. היא תעצור את אפשרות העברה חופשית של מידע אישי על אזרחים של האיחוד האירופי לישראל ותכפיף העברה כזו למגבלות שיכבידו מאד על פעילותם של עסקים רבים המבקשים להעניק שירותים, למכור מוצרים ולעבד מידע אישי הקשור באזרחי אירופה. תהא לכך משמעות קשה ביחס לתעשייה הישראלית, בעיקר לזו של ההיי-טק המתבססת היום על מאגרי מידע גדולים הכוללים מידע אף על אזרחים אירופאיים. עבור חברות אלה המשמעות של מהלך כזה תהיה דרמטית תוך השלכות כלכליות קשות.

עדיין לא מאוחר. ישראל יכולה לעשות מהלכים מהירים כדי לצמצם פערים. כדי שזה יקרה צריך להוציא מהארכיב את ההצעה לתיקון חוק הגנת הפרטיות המאפשרת סמכויות אכיפה ראויות לרשות להגנת הפרטיות, ובכלל זה הסמכות לאכוף את תקנות אבטחת המידע החדשות; יש לבצע חשיבה נוספת ביחס לחוק המאפשר את איכוני השב"כ וללכת על מודל שונה, במסגרתו היקף האיכונים יקטן והגורם המאכן יהיה גורם אזרחי ולא בטחוני. להשלמת המהלך יש לקדם בארץ חקיקה חדשה בתחום הפרטיות. אפשר להביט לצדדים ולראות מה עשו באירופה (GDPR), מה עשו בקליפורניה (CCPA) ובמקומות נוספים בעולם, לקבל רעיונות ולהביא לנוסח של תיקון לחוק, שלא יעתיק חוקים אחרים, אלא יאמץ רעיונות ויתאים אותם למציאות שלנו.

את המחוקק הישראלי הזכות לפרטיות כבר שנים לא עניינה במיוחד. בצד החיובי של החלטה שלילית של האירופאים אפשר אולי להוסיף, שאם תתקבל החלטה כזו, למחוקק בארץ לא תהיה בריירה אלא להפשיל שרוולים ולעבוד גם למען הפרטיות. אם זה מה שיקרה, אולי נצא בסוף בצד המרוויח.

 

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.