לאחרונה (13.07.2015), קבע לראשונה ביהמ"ש העליון כי תשלום עבור התרת חוזי העסקה של שחקנים לתקופה קצובה מהווה עסקה להעברת זכויות כלכליות בכרטיס השחקן המהווים "טובין לא מוחשיים" המחייבים תשלום מע"מ, תוך דחיית טענת הקבוצות לפיה הטלת מס בגין ייבוא שחקנים זרים היא תשלום עבור סחר בבני אדם.
תחילתו של המקרה בהתקשרות של מספר קבוצות כדורגל (כדוגמת קבוצת בני יהודה-ת"א, מ.ס. אשדוד, הפועל בני סכנין ועוד) בהסכמים עם קבוצות כדורגל מחו"ל לצורך הסדרת שחרור של שחקנים, שבהם גילו עניין למטרת רכישה או השאלה לתקופה קצובה. בגין עסקאות אלו, הוצאו לקבוצות שומות בהן חויבו בתשלומי מס ערך מוסף. מכאן הערעור הנדון.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור וקבע כי יש לפרש באופן רחב את ההגדרה המופיעה בחוק מע"מ למונח "טובין" כך שתכלול כל זכות בעלת ערך כלכלי, לרבות פטנטים, מוניטין, זכויות על פי חוזה וכו’.
ביהמ"ש העליון אף הוא דחה, כאמור, את הערעור. השופט ניל הנדל, אשר כתב את פסק-הדין, ציין כי ערך מוסף מוטל על יבוא טובין המוגדרים בחוק כ"זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים". מכאן, קבע השופט הנדל כי התשלומים שהועברו במסגרת עסקאות ההעברה וההשאלה מהווים תמורה כנגד זכות.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
לקריאת הצעת החוק המלאה לחץ כאן.
