האם רשאי בעל מכרז לדרוש מן המשתתפים בו למסור מידע אודות חקירות המתנהלות נגדם כתנאי להשתתפות בו, על רקע המגבלות החלות על-פי דין בנוגע לקבלת מידע מן המרשם הפלילי? בשאלה סבוכה זאת דן לאחרונה (28.1.2013) בית המשפט העליון. הדיון עסק במכרז שערך מפעל הפיס, המיועד לציבור הרחב, לתפקיד “משווק אזורי”. בין תנאי הסף של המכרז, נדרשה הצגה של “תעודת יושר” עדכנית ממשטרת ישראל, קרי תדפיס של המרשם הפלילי בעניינו של המועמד.

המערער הגיש מועמדותו במכרז, במהלך שנת 2009, משכך נערכה ישיבה של ועדת המכרזים שבה נבחנה הצעתו של המערער. הוועדה בראשות פרופ’ חיים אנגלרד, קבעה כי המערער אינו עומד בתנאי המכרז, בהיבט של מהימנות ואמינות בשל כך שמתנהלת נגדו חקירה פלילית בגין תיווך בשוחד.

לטענת המערער מפעל הפיס אינו נמנה עם הגופים המורשים לקבלת מידע מהמרשם הפלילי, לפי סעיף 8 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ”א-1981. עקב כך טען המערער שהחלטת הוועדה הינה שגויה. לגרסתו נפל פגם בדרישה מהמשתתפים להציג נתונים, שעל פי חוק המרשם הפלילי אינם בגדר מידע בר-גילוי, לפי תקנה 3(ג) לתקנות המרשם הפלילי ולפי תקנות השבים (כללי מסירת מידע בידי משטרת ישראל) התשנ”ח-1998.

המשיב (מפעל הפיס), טען כי החלטתו של בית המשפט קמא הייתה נכונה ואיננה חורגת ממתחם הסבירות. לגרסתו המערער ידע כי אמת המידה של “יושר ומהימנות” תיושם על סמך המידע שיימסר על ידו לוועדת המכרזים, גם בכל הנוגע לחקירה המתנהלת נגדו. כך מסמך הבהרות נשלח לכל המציעים שאף המערער חתום עליו. לכן ברגע שבחר המערער להשתתף במכרז מבלי למחות על תנאיו הוא מנוע מלהעלות טענות אלו כעת.

בית המשפט דחה את הערעור, תוך ניתוח מעמיק של חוק המרשם הפלילי והזכות החוקתית להגנת הפרטיות. השופטת דפנה ברק-ארז, אשר הובילה את דעת ההרכב, קבעה כי חוק המרשם הפלילי מטיל מגבלות על מסירת מידע אודות רישום פלילי של אנשים, הן כדי להגן על פרטיותם, והן כדי לאפשר “תקנת שבים” למי שהורשעו בפלילים ומבקשים לפתוח דף חדש בחייו. במקביל לכך החוק מכיר באינטרס הציבורי החשוב בקבלת מידע אודות רישום פלילי, בכל הנוגע לפעילותם של בעלי תפקידים שונים, ועל כן קובע הסדרים שונים לעניין העברת המידע לגופים הציבוריים השונים. בית המשפט קובע כי עברו הפלילי של המתמודד במכרז דנן, הוא שיקול רלוונטי, וכך גם החקירות התלויות ועומדות נגדו, בגוף הנותן שירות לציבור. השופטת דפנה ברק-ארז סברה, כי יש לתחום את הדרישה לגילוי המידע אך ורק לחקירות תלויות ועומדות הרלוונטיות למכרז או למשרה הקונקרטית. לבסוף דחתה את העירעור וחייבה את המערער לשאת בהוצאות המשפט בסך של 15,000 ₪.

בפסק הדין בית המשפט ציין את פעילותה של “הוועדה לבחינת שאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי המשפט ולעיון בתיקי בת המשפט“, ועדה ברשות שופט בית-המשפט העליון (בדימוס) יצחק אנגלרד, אשר מונתה על ידי שר המשפטים. השופטת ציינה שלשאלות שעולות מפסק הדין יש תשובות עקיפות לעניין, לפיה “פרסומו של פסק דין במאגרים האלקטרוניים הופכת חלק מהמידע הקיים במרשם הפלילי לנגיש לכל אדם ’בלחיצת כפתור’, ולפחות באופן חלק מאפשרת לעיין במידע הנוגע להרשעות מבלי לבקשו מן הנוגע בדבר, לעתים אף בכל הנוגע להרשעות שהתיישנו”.

הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

שיתוף
משרד עו"ד דן חי הוקם בשנת 1991 על ידי עו"ד דן חי ושוכן היום ברמת-גן. המשרד מתמחה בתחומי מיקוד יחודיים כדיני תקשורת, דיני הגנת הפרטיות לרבות מאגרי המידע, דיני לשון הרע, קניין רוחני ודיני ספורט. זאת לצד עיסוקו של המשרד בתחום דיני המקרקעין, דיני חוזים בדגש על חוזים מסחריים, דיני תאגידים (חברות, שותפויות ועמותות), דיני נזיקין וביטוח ודיני עבודה. בכל התחומים פועל המשרד הן בתחום המסחרי והן בהליכים משפטים (לטיגציה). על לקוחות המשרד נמנים חברות קבלניות ויזמיות, רשויות אזוריות ומקומיות, עמותות, משקיעים פרטיים ישראלים וזרים, יזמים, אנשי עסקים, אנשי ציבור וספורטאים מהמוכשרים והמובילים בארץ.