המרכז הישראלי לחקר המידע מבית DPI group מפרסם (30.04.2025) את נייר העמדה שלו בנושא איסוף מידע אישי. המרכז מדגיש את הלגיטימיות של ההסכמה הנלמדת על-ידי התנהגות (הסכמה מכללא) ורואה בה דרך ראויה לאסוף הסכמות לשימוש במידע אישי.
התשתית המשפטית לנושא ההסכמה בדין הישראלי ולדרך איסוף המידע על-פי החוק מונחת במסמך ומשמשת בסיס להמלצות הבאות בעקבותיה. דגש נרחב מוקדש להתלבטויות העולות אגב איסוף המידע והאתגרים שהטכנולוגיה המתקדמת מציבה בפני אוסף המידע.
בהמשך להנחת התשתית המשפטית נקבעו בנייר העמדה הנקודות המרכזיות הבאות:
- מידע אישי בהתאם לדין הישראלי ניתן לאסוף באופן ישיר ממושא המידע, כאשר מתקבלת הסכמתו מדעת לכך, הן באופן מפורש והן הסכמה הנלמדת מהתנהגותו. כאשר נאספת הסכמה מפורשת, יש להקפיד כי נוסח ההסכמה יהיה ברור ומובן.
- ניתן לכלול סעיפי הסכמה לאיסוף מידע אישי בהסכם או במדיניות פרטיות, ובלבד שתהיה הפניה ברורה אליהם וביחס לאיסוף מידע או שימוש בו למטרות שאינן דרושות לצורך מתן השירות או מכירת המוצר, תינתן האפשרות שלא להסכים.
- ניתן לאסוף מידע אישי אף מפרשנות דרך התנהגות של אדם המראה על הסכמתו, אשר יכולה להיות מוסקת מהתנהגות אקטיבית או פסיבית. ההסכמה תתקבל כאשר דרך הפרשנות הסבירה וההגיונית, מנקודת מבטו של האדם הסביר, לצורת ההתנהגות במצב נתון, הינה כי מי שנהג כך מסכים לוותר על זכותו לפרטיות כפי שהיא הייתה יכולה לבוא לעזרתו באותו מצב נתון.
- שתיקתו של אדם או העדר מחאה מצדו לאיסוף המידע הנוגע אליו תפורש כהסכמתו לאיסוף המידע, באם היה ברור מנוסח הפניה אליו, כי השתיקה תפורש כהסכמה. בהתאם לכך ניתן לאסוף הסכמה למטרות שימוש במידע אף במנגנון של opt out, אך יש להקפיד כי מנוסח הפניה יהיה ברור שאי מתן תגובה יפורש כהסכמה.
- במהלך איסוף מידע אישי למאגר מידע יש להקפיד להפריד בין המידע והשימושים המחויבים לצורך מתן השירות או מכירת המוצר לבין אלה שאינם נדרשים. ביחס לאחרונים, יש לתת את האפשרות שלא להסכים למסור את המידע תוך הסבר משמעות אי ההסכמה.
לקריאת נייר העמדה המלא באתר DPI, לחצו כאן.
