מאת עו”ד דן חי

פייסבוק הסירה לאחרונה פוסט שפרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בו קרא לציבור למסור פרטים של בני 60 ומעלה שטרם התחסנו נגד קורונה. פייסבוק קיבלה את הטענה שמסירת פרטים כאלה תפגע בפרטיות אותם אנשים.

הפעילות הזו של ראש הממשלה מתחברת גם לפרסום האחרון, לפיו ישראל צפויה להיות “שדה המחקר” של חברת פייזר, המייצרת את החיסון מפני נגיף הקורונה. נתניהו בישר ביחס לכך, כי ישראל תחלוק עם חברת התרופות את מאגר המידע היקר – מאגר שמכיל פרטים שנאספו על ידי קופות החולים במשך שנים רבות על אזרחי ישראל – לצורך הבנה מעמיקה של יעילות החיסונים אל מול ההיסטוריה הרפואית של המתחסנים ושיפור האסטרטגיה למיגור המגיפה.

ועדת הלסנקי הישראלית, הוועדה האחראית על אישור ניסויים בבני אדם, כבר פרסמה ביחס לכוונה להעביר מידע לחברת פייזר, כי היא בודקת לעומק את ההתקשרות עימה בכדי לוודא “שזכויותיהם ופרטיותם של אזרחי מדינת ישראל נשמרות גם כאשר מתבצע מחקר קליני וגם אם הוא מחקר ראוי.”

אם את ההודעה של ראש הממשלה בפייסבוק קל לגנות, שהרי יש בכך הזמנה ברורה להפר את פרטיותם של כל אלה שלא התחסנו, ההכרזה שלו בעניין הסיכום עם פייזר וההכרזה של ועדת הלסינקי בעקבותיה, מאתגרים יותר. אלה מעלים שוב על סדר היום את השאלה, האם ראוי לעשות שימוש במידע רפואי שמצטבר בידי גורמי הרפואה בארץ, לצורך מחקרים רפואיים. כבר לפני יותר משנה, בלי קשר להתפרצות המגיפה, קידם משרד הבריאות טיוטת תקנות המסדירות שימוש במידע רפואי הנמצא בידי ארגוני הבריאות בארץ למטרות מחקר. הכוונה הייתה במהלך זה לאפשר ניצול מיטבי של המידע הרפואי המצוי בידי הארגונים, החולשים על כל מערכת הבריאות בארץ, לטובת מחקרים שיביאו, בין היתר, לשיפור שרותי הרפואה ובכלל זה השירותים הדיגיטליים. בשל המצב הפוליטי בארץ, עדיין לא קודמו התקנות.

מחקר המתבסס על מידע רב, אינו דבר חדש במקומותינו והוא קיבל חשיפה רבה עם התפרצות מקפת הקורונה והמאמצים לאתר חולים מאומתים ואת אלו שבאו איתם במגע. גוגל, פייסבוק וענקיות אחרות כבר פועלות בתחום זה, זמן רב ורק לאחרונה פייסבוק נקטה במהלך של איחוד מידע עם אפליקציית וואסטאפ אשר בבעלותה. השימושים מגוונים, החל ממשלוח פרסומות מכוונות יותר ועד צרכים אחרים, כמו בחינת תנועת אנשים בערים בכדי ללמוד מכך לגבי שאלות בתחום תכנון ובניה, מידע על תופעות מזג האוויר, מגיפות, מהפכות עולמיות ותופעות רבות אחרות. כל אלו מתקבלים על-ידי מחקר המבוסס על מידע עצום אודות אנשים שמעלים לרשת החברתית את רגשותיהם, מצבם והעובר עליהם.

מחד, ישנו יתרון רב בכך שגופי הרפואה הגדולים בישראל מרכזים את המידע בעצמם, ומכאן הנגישות והיכולת הגבוהה של אותם גופים להשתמש במידע זה לצורך ניהול מבצע החיסונים המורכב מפני הנגיף. מחקרים כאלה יכולים לייעל באופן דרמטי את תהליך ההתחסנות ברחבי העולם, לטייב את החיסון בהתאם לתופעות הלוואי ולמגר את התפשטותה של המגיפה. לפי גישה זו, המרוויחים הבלעדיים ממהלך שכזה, כך נטען, הם האזרחים.

מאידך גיסא, התממתו של מאגר מידע שכזה והפיכתו לאנונימי אינה אפשרית באופן מלא ותמיד ניתן יהיה  לשחזרו. מכאן, שמדובר בפגיעה אפשרית גדולה בזכות לפרטיות של החולים. בנוסף,  אין בטיוטת התקנות שאותה קידם משרד הבריאות אבחנה בין מטרות השימוש, גדולות כקטנות. מכאן, שהשימוש במידע הרפואי שטיוטת התקנות מתכוונת לאפשר אינו מידתי, אינו לתכלית ראויה ומשקף פגיעה בליבת הזכות לפרטיות. אין ספק ששימוש במידע שנאסף על חולים בבתי חולים לצורך מחקר, הוא שימוש במידע שלא למטרה לשמה נאסף, וזוהי פגיעה מובהקת בזכותם של אותם חולים לפרטיות. הפגיעה קשורה גם לאחד הנושאים הרגישים ביותר: מצבו הרפואי של אדם. כך גם ביחס למידע המדובר שהובטח לפייזר. הטענה כי יעבור התממה אינה מלאה, כי לא תמיד תושג אנונימיות מלאה במצב כזה. חולים עם בעיות נדירות, למשל, יזוהו גם במאגר אנונימי.

למרות הבעיות שהמהלך עם פייזר עושה לזכות לפרטיות, בסיכומו של דבר האיזון יהיה בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחיים, לבריאות טובה יותר ולהתקדמות המחקר הרפואי. דומה שבאיזון הזה, ידה של הפרטיות לא תהא הפעם על העליונה. יחד עם זאת, ראוי לשרטט גבולות ברורים של המותר והאסור בנושא ולא להשאיר מקום לספק.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.