המחוזי ת"א: לבית משפט בישראל סמכות להסיר פרסומים בישראל בלבד

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה לאחרונה (04.05.2023) ערעור על פסק דין של בית המשפט השלום, לפיו נדחתה חלקית תביעה שהוגשה כנגד חברת גוגל, בבקשה למתן צו עשה ופיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, והמערער חויב בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ש"ח.

במקרה המתואר, הוקם אתר אינטרנט על ידי משתמש אנונימי, בו פורסם כי המערער ביצע מעשי אינוס. אותו פרסום הועתק על ידי צדדים שלישיים והופץ באתרי אינטרנט שונים, וכתוצאה מכך ספג המערער האשמות וביקורות שונות.

המערער בחר שלא להגיש את התביעה כנגד המפרסמים האלמונים, אלא כנגד חברת גוגל, אשר מפעילה את מנוע החיפוש שבאמצעותו התפרסמו אותן אמירות.

בתביעתו המערער טען, בין היתר, כי לא ניתן לאתר את המפרסמים, והצהיר כי המשיבה לא נדרשת לצנזר תכנים המהווים לשון הרע אלא להסירם לאחר הגשת בקשה על ידי הצד הנפגע. על כן המערער דרש כי המשיבה תסיר את תוצאות החיפוש המהוות לשון הרע, ולפצותו בסכום של 200,000 ש"ח. מנגד, המשיבה הבהירה כי מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן, ולכן הסרת התוכן מוטלת על המפרסם, קרי, מפעיל האתר שבו מנוי הפרסום. המשיבה הדגישה כי הסרת תוכן מהווה צנזורה השמורה למקרים קיצוניים בלבד, המותנים בהחלטה שיפוטית. לכן, נדחתה דרישתו של המערער להסיר פרסומים אלו ללא צו של בית המשפט המורה על כך.

בית המשפט השלום סבר כי המשיבה פעלה כדין היות ודחתה את דרישת המערער להסרת פרסום ללא צו שיפוטי, וקבע כי יש לדחות את התביעה לפיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב ובפרטיותו.

בערעור לבית המשפט המחוזי, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה גוגל תסיר פרסומים חדשים שפורטו בהסכמה, המערער יזנח טענותיו בערעור בעניין סעד הפיצויים, והעניין היחיד לגביו תידרש הכרעת בית המשפט יהא בנוגע להיקף הטריטוריאלי של הסרת הפרסומים ללא סעד של פיצויים.

בפסק דינה, השופטת הדגישה את חשיבות מספר הנחשפים למידע בישראל לאחר הסרת ההפניות לפרסומים על פי ההסכמות הדיוניות, וסברה כי המערער לא הציג ראייה משכנעת בנוגע למספר הרב של הישראלים שנחשפו למידע. עוד סברה, כי המערער לא הציג ראייה כלשהי ביחס לאופן שבו ניתן חשיפה זו.

כמו כן, השופטת עסקה בהיקף התחולה ובחנה את הדין הנוגע להסרת תכנים ממנוע החיפוש בארה"ב. במסגרת זו, ציינה כי בית המשפט בישראל אינו רשאי ליטול לעצמו סמכות גורפת בכל הנוגע לפרסומים במדינות זרות, שכן מדובר בסמכות שיש לעגן בחקיקה.

מכל האמור, השופטת קבעה כי יש לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

שתפו את הפוסט:

Facebook
Twitter
LinkedIn

הרשות להגנת הפרטיות חושפת: ליקויים חמורים בקרב מגזר בתי החולים

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה לאחרונה (15.9.24) דוח פיקוח רוחב שערכה ב-28 בתי חולים בישראל, הכוללים גם מרכזים לטיפול יום ובתי חולים פרטיים. בשנים האחרונות, חלה ...

אתגרי אבטחת מידע במעבר מאגרי מידע לענן: הרשות להגנת הפרטיות מנחה        

מעבר מאגרי המידע לענן. מסמך חדש שפרסמה לאחרונה (05.09.2024) הרשות להגנת הפרטיות סוקר את האתגרים המרכזיים בתהליך זה ומציע דרכים להתמודדות עימם. בעידן הדיגיטלי המתפתח, ...

הפרטיות בחרום. הרשות מתווה דרכי פעולה

על מה יש להקפיד בשעת חרום בתחום הפרטיות?  הרשות להגנת הפרטיות מפרסמת מדריך, במסגרתו מוצעים כללים מרכזיים להגנה על פרטיות בעת חירום באופן המבקש ליצור ...

אחריות דירקטוריון להגנת הסייבר: הרשות להגנת הפרטיות מנחה

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה לאחרונה (12.09.2024) הנחייה (מס' 1/2024) המגדירה את תפקיד הדירקטוריון בפיקוח ובאחריות על אירועי סייבר וכחלק מכך פיקוח על אופן השימוש במידע ...
דילוג לתוכן