בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה (11.07.2024) תביעה שהגיש מנשה יוסף בגין לשון הרע, תוך שקבע כי מכתב התראה שנשלח בעניין הנדון זוכה להגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הגנה על מה שנאמר במסגרת הליכים משפטיים.
בהתאם לעובדות המקרה, בין הצדדים התנהלו ועדיין מתנהלים הליכים משפטיים והליכים נוספים הנוגעים להקמת בנייני התובע ואכלוסם, כשלטענת הנתבעים הדבר נעשה בניגוד לחוק ובחריגה מהיתר, תוך פגיעה בפרטיותם, הסגת גבולם ועוד.
בהליך זה התביעה מתבססת על תוכנו של מכתב התראה, שנשלח בשם אחד הנתבעים לתובע וכן לרשימה של אנשים הממלאים תפקידים שונים בעיריית בני ברק ובוועדה לתכנון ובנייה. במכתב נטען לחריגות מהיתרי הבנייה בבנייני התובע וכן לקשרים פסולים בין התובע לגורמים שונים בעירייה, שבגינם היא נמנעת לאכוף על התובע את חוקי התכנון והבנייה.
התובע טען כי הדברים הכלולים במכתב מהווים לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב ומפנה לאמירות שהופנו כלפיו במכתב כגון: "מקיים קשרים פסולים עם גורמים בעיריית בני-ברק" וכן תשלומי שוחד לעובדי העירייה.
אחת מטענות הנתבעים היא שיש להחיל את ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה הגנה מוחלטת לדברים שנאמרו בקשר להליך משפטי וזאת מאחר והמכתב שנשלח נועד להתראות על פתיחה בהליך משפטי. התובע טען כי העובדה שהעתירה המנהלית הוגשה למעלה משנה ושלושה חדשים לאחר שליחת מכתב ההתראה מעידה שהוא אינו קשור לעתירה המנהלית ולכן אינו חוסה תחת החסינות שבסעיף 15(3) לחוק.
כב' השופט יונה אטדגי דחה את טענותיו של התובע, וקבע כי מטרת שליחת מכתב ההתראה הושגה, כאשר באותו היום העירייה הוציאה צווי הפסקת עבודה והתייתר הצורך בהגשת תביעה או עתירה וזאת למרות שהעירייה לא דאגה לאכוף אותם, הדבר מעיד על כך שהנתבעים רצו במכתבם לגרום להפסקת ההפרות הנטענות על ידם וחתרו להשגת מטרתם, אם בכך שגרמו לעירייה להוציא את צווי הפסקת העבודה המנהליים, אם בדרך של הגשת התביעה האזרחית, סמוך לאחר משלוח מכתב ההתראה, ואם בדרך של הגשת העתירה המנהלית, למעלה משנה לאחר מכן.
בפס"ד מנו, עליו הסתמך בית המשפט בפסיקתו, הוסיפה כב' השופטת ברק-ארז הערה שראויה לענייננו: הגנת סעיף 13(5) לחוק חלה גם בנסיבות שבהן נשלח מכתב התראה טרם נקיטת הליך משפטי, אך לא נפתח ההליך, מאחר שמטרת שליחת מכתב ההתראה הושגה ללא צורך בהליך משפטי.
כמו כן בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי ההגנה המוקנית בסעיף זה היא מוחלטת ובלתי מוגבלת ושהגנה זו חלה על כל שלביו של ההליך המשפטי, לרבות צעדים שננקטים לקראת הפתיחה בו, כגון מכתבי התראה.
לסיכום, בית המשפט קבע שהתנהגותם של הנתבעים מצדיקה את תחולתה של הגנת סעיף 15(3) על המכתב שנשלח על ידם וזאת גם אם המכתב לא הוביל לתביעה, מאחר שהגנה זו היא מוחלטת ובלתי מוגבלת, מתייתר הצורך בבחינת ההגנות הנוספות שנטענו.
