בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה לאחרונה את ערעורו של ד"ר סטפן ל. ת'אלר, וקבע כי לפי הדין הישראלי רק בן-אנוש יכול להיחשב ממציא לצורך רישום פטנט. בפסק הדין אימץ בית המשפט את עמדת רשם הפטנטים, וקבע כי חוק הפטנטים אינו מאפשר הכרה במערכת בינה מלאכותית אוטונומית כ"ממציאה", גם כאשר נטען כי ההמצאה נוצרה ללא כל מעורבות אנושית. ההכרעה מציבה את ישראל בקו אחד עם גישות שנקבעו בשיטות משפט מרכזיות בעולם, ובהן ארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי.
ההליך עסק בשתי בקשות פטנט שהוגשו בישראל בשנת 2019, שבהן צוין כי האמצאות פותחו באופן אוטונומי על ידי מערכת בינה מלאכותית בשם DABUS שפיתח ת'אלר. בבקשות נרשם ת'אלר כמבקש, אך במקום המיועד לציון שם הממציא צוין כי ההמצאה נוצרה בידי מכונה, וכי הזכויות בה שייכות לו מכוח בעלותו על המערכת. רשם הפטנטים סירב לבקשות, בקובעו כי בעלות על מכונה אינה מקנה כשלעצמה זכאות להירשם כבעל אמצאה, וכי ממציא לפי החוק הוא בהכרח אדם. לאחר דחיית ההשגה, הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי – אשר נדחה אף הוא.
במוקד פסק הדין עמדה פרשנות חוק הפטנטים, ובפרט השאלה האם היעדר הגדרה מפורשת למונח "ממציא" מאפשר לכלול תחתיו גם ישות לא-אנושית. בית המשפט קבע כי לשון החוק, ההקשר החקיקתי והמבנה הכולל של דיני הפטנטים מניחים קיומו של ממציא אנושי בעל כשירות משפטית. בין היתר הודגש כי החוק מתייחס לזכויות ולפעולות משפטיות – כגון העברת זכויות, ויתור עליהן או ירושה – שמכונה אינה יכולה לבצע. עוד נקבע כי טענות בדבר עידוד חדשנות והתאמת הדין למציאות טכנולוגית משתנה הן שאלות מדיניות רחבות, שההכרעה בהן מסורה למחוקק ולא לפרשנות שיפוטית מרחיבה.
בית המשפט ייחס משקל גם להקשר הבינלאומי, וציין כי מרבית המדינות שנדרשו לבקשות דומות של ת'אלר דחו את הטענה שלפיה מכונה יכולה להיחשב ממציאה. נקבע כי אימוץ גישה חריגה בישראל עלול ליצור אי-סימטריה רגולטורית בעייתית בתחום גלובלי מובהק כמו פטנטים. לצד זאת, הודגש כי פסק הדין אינו שולל שימוש בבינה מלאכותית ככלי בתהליך ההמצאה, ואינו מכריע בשאלת רמת המעורבות האנושית הנדרשת לצורך הכרה באדם כממציא. השורה התחתונה ברורה: לפי הדין הקיים בישראל, אמצאה הזכאית להגנת פטנט חייבת להיות מיוחסת לממציא אנושי – וכל שינוי בכך מצריך התערבות חקיקתית.
