בית-המשפט המחוזי מרכז מנסה לעשות סדר בשאלה, מהי הדרך הנכונה לשלוח הודעת סירוב על 'ספאם'. מנסה ואולי לא מצליח, בשל פסיקה סותרת בתחום בין בתי המשפט המחוזיים השונים. בפסק דין שניתן לאחרונה (20.09.2020) בעניין אורית עקיבא נגד טרוולייק בע"מ נקבע, כי קישור בהודעה אינה הדרך למשלוח הודעת סירוב ל'ספאם'.
סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע בכינוי 'חוק הספאם', מקנה לנמען את הזכות, גם לאחר שנתן הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מהמפרסם, להודיע בכל עת על ביטול ההסכמה על-ידי משלוח "הודעת סירוב". גופים רבים השולחים הודעות פרסומיות אלו, נוהגים לצרף להודעה קישור שלחיצה עליו מובילה לעמוד, שבו יכול הנמען לציין את סירובו לקבל הודעות נוספות. האם יש בקישור כזה כדי לענות על הדרוש בחוק? התשובה לכך אינה חד-משמעית. פסיקות סותרות של בתי המשפט המחוזי הותירו בלבול בתחום.
עתה באה השופטת ריקי שמולביץ מבית המשפט המחוזי מרכז ומנסה לעשות סדר, כאשר היא קובעת, כי צירוף קישור לדבר הפרסומת אינו בין הדרכים המנויות בחוק למשלוח הודעת סירוב. לדעתה "אין להטיל על הנמען את הנטל לבחון את מידת אמינותו ומהימנותו של קישור הנשלח אליו" ומכאן קביעתה.
עוד קובעת השופטת שמולביץ כי אכן, אין לקבל את העמדה לפיה משלוח הודעת סירוב "בדרך בה שוגר דבר הפרסומת" משמעה בהכרח לחיצה על לחצן "השב" לכתובת ממנה נשלח הדוא"ל. ברם, על המפרסם לספק לנמעניו כתובת אינטרנט תקפה למשלוח הודעות סירוב שתגענה אליו.
[ע"א 16321-03-20 עקיבא נ' טרווליק בע"מ ואח']
