בית המשפט המחוזי לוד דחה לאחרונה (23.8.2024) בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסכום העולה על 2,500,000 ש"ח כנגד חברת מקס סטוק בע"מ [ת"צ 32280-09-22 פרייפלד ואח' נ' מקס סטוק בע"מ ואח']. החברה יוצגה על ידי עוה"ד ד"ר דן חי ותומר ארד, ראש מחלקת הליטיגציה במשרד דן חי ושות'.
בקשת האישור הוגשה בגין טענת המבקשים לפיה החברה שלחה לחברי הקבוצה דברי פרסומת תוך הפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת (חוק הספאם). המבקשים טענו כי החברה עשתה שימוש במספר הטלפון שנמסר בקופה לצורך משלוח חשבונית דיגיטלית, לצורך שליחת דיוור פרסומי וכי הדבר מנוגד להוראות חוק התקשורת. המבקשים טענו בנוסף כי לא ניתנה להם האפשרות לקבל חשבונית מודפסת אלא רק חשבונית דיגיטלית.
בית המשפט לא קיבל את טענות המבקשים ודחה את בקשת האישור, כאשר השופט גיא שני קבע כי החברה פעלה בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 30א (ג) לחוק התקשורת. לפי חריג זה מודל ה-"Opt-in" מומר במודל "Opt-out". המשמעות של חריג זה הינה כי כל עוד החברה אפשרה ללקוח להודיע על סירובו לקבלת דיוור שיווקי (תוך מתן זמן סביר לעשות כן), היא רשאית לעשות שימוש בפרטי הלקוח שנמסרו לה, לצורך דיוור שיווקי (בתנאי סעיף 30א (ג) כפי שהותוו בפסיקה). כאשר במקרה זה ההודעה אותה שלחה החברה ללקוחותיה בה אפשרה להם להודיע על סירובם להיכלל ברשימת התפוצה השיווקית מקיימת את תנאי סעיף 30א (ג) לחוק התקשורת ומגשימה את תכליתו.
בית המשפט ציין כי שימוש המבקשים בביטויים כגון "דרכים נכלוליות", "שקר", "מעשה נוכלות של ממש", "מצג שווא", "הולכת שולל", כלפי המשיבה לא היה מוצדק. יתרה מזו, בית המשפט לא קיבל את גרסת המבקשים לפיה מי מטעם החברה הטעה את המבקשים וגרם להם למסור את פרטי ההתקשרות. זאת, תוך שבית המשפט ציין כי גרסה זו עברה התפתחות והיא אינה אמינה.
כן, נדחתה טענת המבקשים לפיה, לצורך תחולת החריג שבסעיף 30א (ג) לחוק התקשורת יש הכרח כי היוזמה למסירת הפרטים תגיע מצד הלקוח ולא מבית העסק. זאת, תוך שבית המשפט מציין כי אימוץ פרשנות המבקשים עשויה לרוקן מתוכן את סעיף 30א (ג) לחוק התקשורת.
נדחתה בנוסף טענת המבקשים לפיה הם לא עשו שימוש בקישורית ההסרה על מנת להסיר עצמם מרשימת התפוצה בשל חשש מפני נוזקות (כגון אמצעי מעקב או וירוסים). בית המשפט ציין כי השאלה בדבר מתן אפשרות להסרה באמצעות קישורית לא הוכרעה בפסיקה, כאשר אופן הסרה זה עשוי להיחשב לגיטימי כאשר ההודעות מגיעות ממקור מוכר ואמין. בהקשר זה, בית המשפט ציין כי כלל ההודעות ששלחה המשיבה הגיעו מאותו מקור מוכר, כאשר הן מצויות תחת אותו "שרשור", כן כי לאחר התרשמות בית המשפט מעדויות המבקשים והסבריהם, לא נמצא כי הימנעותם מלחיצה על קישורית ההסרה נבעה מחשש ממשי שמא מדובר בגורם מתחזה לחברה. לכן, בית המשפט פסק כי במקרה זה השימוש בקישורית ההסרה מהווה דרך אפקטיבית ליצירת קשר לצורך מתן הודעת סירוב.
בית המשפט אף ציין, בניגוד לטענות המבקשים, כי כלל הפרסומות ששלחה החברה התייחסו למוצרים הנמכרים על ידה במהלך העסקים הרגיל ולכן מותר היה לה לפרסם מוצרים אלו במסגרת סעיף 30א (ג) לחוק התקשורת. בהקשר זה בית המשפט פסק כי בעניינה של החברה (העוסקת בקמעונאות) אין להקיש ממקרים בהם פעילות העוסק מתפרסת על תחומים שונים שיש ביניהם תיחום ענייני וארגוני ברור, כגון חברות ביטוח.
עוד ציין בית המשפט כי גם אם ישנה אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה בנקודה מסוימת שאינה בליבת העניין, אין הוא סבור כי זה המקרה המתאים לעשות שימוש במכשיר התובענה הייצוגית, "באספקלריה של שיקולי הוגנות ויעילות". כן, בית המשפט קבע כי "חשוב לחזור ולהדגיש כי מדברים אנו במערכת היחסים המיוחדת שבין עוסק לבין לקוחותיו, שבה – על דרך הכלל – לעוסק יש אינטרס כלכלי להימנע מהטרדה של לקוחות בניגוד לרצונם, וללקוחות רבים אין התנגדות לקבלת הודעות מהסוג הנדון".
בית המשפט נתן גם משקל לעובדה לפיה החברה לא "הציפה" את הלקוחות שנכנסו לרשימת התפוצה מכוח סעיף 30א (ג) לחוק התקשורת, אלא עשתה זאת באופן מדוד.
לבסוף, לאחר שבית המשפט הביא בחשבון שיקולים אכיפתיים לצד שיקולים תרופתיים נפסק כי "אין זה ראוי ואין זה יעיל להפעיל במקרה דנן את הכלי של תובענה ייצוגית, חלף האפשרות של לקוח ספציפי הסבור כי המשיבה לא יישמה בעניינו את הוראות החוק על כל דקדוקיהן, לנקוט הליך של תביעה קטנה ולתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק )סעיף 30 א(י) לחוק התקשורת)".
לצד דחיית הבקשה, חויבו המבקשים בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.
(ת"צ (מחוזי – מרכז) 32280-09-22 פרייפלד ואח' נ' מקס סטוק בע"מ ואח')
