אמירה לפלשתנאי כי הוא משתף פעולה עם ישראל אינה לשון הרע, גם אם אינה נכונה. כך קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כאשר דחה לאחרונה (12/01/2025) את ערעורו של טארק מחמוד עבאס, בנו של יו”ר הרשות הפלסטינית, נגד ד”ר ראובן ברקו, בטענה להוצאת לשון הרע. הערעור הוגש לאחר שבית משפט השלום דחה את תביעתו של עבאס, שטען כי ברקו ייחס לו מעשי שחיתות ושיתוף פעולה עם שלטונות ישראל בראיון ששודר בטלוויזיה.
המערער הגיש כראייה הקלטה ערוכה של הריאיון המדובר, אשר נלקחה מאתר עזתי (Shehab News), ובה מוצגים קטעים ספורים מהריאיון. בהקלטה הערוכה, האתר העזתי הוסיף כתובית ובה פרשנות משלו לדברים שנאמרו על-ידי ד"ר ברקו. מכל אלה, משקלה הראייתי של ההקלטה הערוכה נמוך, שכן היא לא מציגה את ההקשר המלא של דבריו של ד"ר ברקו כלפי טארק עבאס. לאחר הצגת הקלטת הערוכה הציע בית המשפט למערער לחזור בו מהתביעה אך זה סירב.
פסק הדין קובע כי ייחוס שיתוף פעולה עם ישראל ממילא אינו נחשב "לשון הרע" במשפט הישראלי, וזאת גם אם נתפס ככזה בעיני חלק מסוים של ציבור עוין למדינת ישראל. השופטים הוסיפו עם זאת, כי ייתכנו נסיבות יוצאות דופן בהן ניתן יהיה להכיר בלשון הרע אם יפורסם שאזרח ישראלי שיתף פעולה עם השלטונות בישראל תוך פגיעה באינטרסים של מדינה זרה, אך תנאי הכרחי הוא שהמדינה הזרה תהא ידידה של מדינת ישראל, מה שלא מתקיים בענייננו.
מכלל הטעמים לעיל נדחה הערעור, ואף צוין כי התביעה של טארק עבאס נתפסת כ"תביעת השתקה", שכן עילת התביעה חסרת יסוד וגבולית ביותר, והפיצוי הנתבע מד"ר ברקו מופרז ונטול בסיס (500,000 ₪). בית המשפט המחוזי קבע שלא יתערב בהחלטת בית משפט השלום ופסק לעבאס תשלום פיצויים לד"ר ברקו.
ע"א 20091-11-24 עבאס נ' ברקו
