בימים אלו עוסקת הסנגוריה הצבאית בפעילות החותרת להשוואת תנאיהם של חיילי צבא ההגנה לישראל, לתנאיהם של האזרחים על ביטחונם הם אמונים, כך פרסמה לאחרונה הפרקליטות הצבאית. אין המדובר בהעלאת שכרם לגובה שכר המינימום הנהוג במשק, או בחובתם ללבוש מדים, אלא בסוגיה בסיסית הרבה יותר – זכותם של החיילים לפרטיות.
הנוהל הנהוג בחקירות צבאיות כיום, מאפשר למשטרה הצבאית לבצע חיפוש נרחב ביותר במכשירי הטלפון של חיילים, מבלי שניתן לכך צו חיפוש ומבלי שמעורב בדבר כל גורם המפקח על התנהלות החוקרים. מעדותם של חיילים רבים עולה כי הם נדרשו למסור את מכשירם הסלולארי לידי חוקריהם, ללא כל הסבר מדוע מתבצע החיפוש, מה היקפו וכי עומדת להם הזכות לסרב לו. באופן דומה לא הוסבר להם כי באפשרותם לחזור בהם מהסכמתם לחיפוש במידה שניתנה, או לדרוש כי החיפוש ייתחם לסוג מידע מסוים בלבד.
הסיבה הפשוטה להשתרשות נוהל זה היא התפיסה הרווחת בישראל, אשר סוברת כי כלל הפעולות הנעשות במסגרת הצבאית כלפי החיילים שמשרתים בה, קשורות בטבורן לביטחון המדינה ומשכך יש להחיל עליהן כללים שונים מאלו החלים על פעולות הנעשות במסגרות אזרחיות (הייפר לינק למאמר קודם בנושא).
עתה, משפנתה הסנגוריה הצבאית בנושא לפרקליטות המדינה, קבעה האחרונה כי על המשטרה הצבאית לפעול בהתאם לעקרונות המבטיחים שמירה על זכותם של החיילים לפרטיותם. כך לדוגמה, יוגבל היקף החיפוש שמבוצע במכשיר הטלפון כך שלא יחרוג מהנדרש, ובאופן דומה יחויבו חוקרים ליידע חיילים המסרבים למסור הרשאות גישה למכשירי טלפון שבידם – כי לא ניתן להאשימם בשיבוש מהלכי משפט – אף על פי שייתכן והדבר יחזק את ראיות העומדות נגדם.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
לקריאת העדכון במלואו לחץ כאן
