הממשלה מקדמת בימים אלו הצעת חוק פרטית של ח”כ אורלי לוי אבקסיס, על-פיה יקבע בחוק בתי-המשפט איסור על פרסום שמות קטינים המעורבים בהליכים אזרחיים, ככל שיש בפרסום כדי לחשוף את מצבם הבריאותי, הנפשי או הגופני.

בגוף הצעת החוק, שכבר הספיקה לעבור בקריאה טרומית בכנסת, מובא סיפור על פסק-דין אזרחי, שפורסם בסמוך לפני שהוגשה ההצעה, ואשר עסק בתביעה נזיקית בגין תאונת דרכים שעבר ילד כבן 7. פסק-הדין נשא את שמו של הקטין, כאחד הצדדים לתיק, ובמסגרתו פורסמו פרטים אישיים אודותיו, ובין היתר, אודות הרטבת לילה ממנה עודנו סובל. פסק הדין, נטען בהצעת החוק, פורסם באתרים משפטיים ובאתרי אינטרנט אחרים.

היוזמה של חברת-הכנסת הצעירה הינה המשך ליוזמה מוקדמת יותר, בנושא דומה. בחודש אוגוסט האחרון נדרש לשאלה מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, כאשר הוציא הנחייה לשופטים בעניין. במסגרת הנחייה זו ביקש השופט גל מחבר השופטים ליתן תשומת לב מיוחדת “בעת כתיבת החלטות לעניין אזכור פרטים אישיים שאין חובה בהם ואשר פרסומם עלול לגרום לפגיעה בפרטיותם של בעלי הדין”. השופט גל אף נימק את הנחייתו בכך, שפרטים הנכללים בפסקי-דין מוצאים את דרכם אל אתרי האינטרנט. לכן, קבע, כי יש להשתדל להימנע מאזכור פרטים “אשר ספק אם יש צורך משפטי באזכורם, במיוחד לנוכח הפגיעה האפשרית בפרטיותם של בעלי הדין”.

העיסוק בשאלה האם יש לפרסם שם של צד לתיק אזרחי, בין אם הוא קטין ובין אם לאו, ועד לאיזה פירוט יש לרדת בפסק-הדין עצמו בכל הקשור לנושאים הקשורים לצנעת הפרט, מלווה את מערכת המשפט זמן רב, כמעט מאז שנולד האינטרנט. עד אותו מועד היסטורי, היו טמונים פסקי-הדין עמוק בתוך אותם ספרים כחולים אשר הכילו את אוסף פסקי-הדין, ספרים שרק משפטנים פתחו בכדי לעיין ולקרוא בהם. החשיפה במסגרתם, מסתבר, לא הטרידה כמעט איש.

אך מאז שניתן להקיש את שמו של אדם באחד ממנועי החיפוש באינטרנט ולקבל את כל שפורסם אודותיו, ובין היתר גם פסקי-דין בהליכים שהיה צד להם, עלתה והתחדדה השאלה, האם זה ראוי. קשה עוד יותר השאלה הנוגעת לאותם פסק-דין העוסקים בעניינים אינטימיים, לאו דווקא כאלה החושפים סודות רפואיים. עיסוק באופיו ותכונותיו של אדם במסגרת תביעת לשון הרע, דרכי התנהגות במסגרת יחסי עבודה, פרטים הקשורים ליחסים אינטימיים בתביעות נזיקין, העלו שוב ושוב את השאלה, האם הכלים שהחוק מקנה היום לבית-המשפט, להורות על מניעת פרסום שם צד להליך, מספקים.

הפתרונות שהוצעו היו מגוונים. החל מההצעה לאסור כלל את פרסום שמות הצדדים לתיק, ועד הצעתו של השופט משה גל, להניח לצדדים אך להוציא את הפרטים הבעייתיים מתוך פסקי-הדין עצמם.

כנגד הרצון לצמצם ככל האפשר פרסום שמות בפסקי-דין אזרחיים, ואלה הנוגעים לילדים בפרט, עולה פעמים רבות הטענה כי צימצום זה יפגע באחד העקרונות המנחים את שיטת המשפט בישראל, הוא עקרון פומביות הדיון. עיקרון זה, המאפשר גישה להליכי בית-המשפט ואפשרות לפרסום הפרטים הנוגעים להליכים משפטיים, מקנה כלים בידי הציבור לבקר את המתרחש בבתי-המשפט. לא אחת, פרסום באמצעי התקשורת או בדרך אחרת על הליכים שהתקיימו בבית-המשפט מסייע לקידום עניינים, ובכלל זה עניינים הנוגעים לקטינים.

לפי-כך השאלה היכן ראוי להעביר את הקו שיאזן בין האינטרסים השונים, אינה פשוטה וראויה לדיון מעמיק. במיוחד בתקופה שבה התחושה שההסדר שהחוק קובע היום, אינו מספק בעידן האינטרנט. מכאן אין ספק שראוי היה שהמחוקק ייתן דעתו לשאלות נכבדות כאלה. מבחינה זו ההצעה של ח”כ הצעירה, אורלי לוי אבקסיס, היא במקומה. יש בה כדי לעבות את ההגנה על צנעת הפרט, ופרטיותו של קטין, חשובה לעין ארוך מזו של בגיר.

אך השאלה הינה, האם אין עסקינן רק בטיפה בים. האם טלאי קטן זה לא יבריח את המחוקק מהעיסוק בשאלות האמיתיות. דומה כי ראוי היה, שהמחוקק יעלה על שולחן הדיונים שאלה רחבה יותר, שתעסוק בפרסום שמות צדדים במשפט אזרחי בכלל, קטינים ובגירים, ובכל שורת הנושאים העלולים להביך את הצד להליך, לא רק שאלות הקשורות לסודיות הרפואית. במסגרת בחינה זו יש לבחון האם ראוי להבחין בין פרסום באינטרנט לפרסום בכלל, בין פרסום שמות הצדדים ונושאים מביכים בפסק-הדין עצמו ועוד כהנה שאלות דומות שראוי שהמחוקק יהא זה שיעסוק בהן.

יש לקוות שמבחן רחב כזה יוליד הוראות, אשר יצמצמו את הפגיעה בפרטיות. אין זה ראוי להבחין בין אדם אשר סובל מבעיה ועובר עימה לסדר היום, לבין חברו שהחליט להעמיד את הבעיה למבחן משפטי. צנעת הפרט של שניהם ראויה להגנה, ויפה שעה אחת קודם.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.